כרחם אב על בנים – סיפור על אב שישב עם בתו כל הלילה

היתה משפחה ברוכת ילדים, שהבת הבכורה התחילה להתחבר עם חברות רעות, והחלה להתדרדר מדחי אל דחי. עיני ההורים האדימו מרוב בכי יומם ולילה, על הבת הבכורה שהייתה פרח המשפחה, ולפתע התחילה לרדת מטה מטה, אבל הם לא התייאשו ממנה, והלכו לשאול שאלת חכם איך להתנהג עמה. מצד אחד, בהתנהגות פזיזה מצדם הם עלולים לאבד אותה, אך מצד שני, התנהגותה עלולה לדרדר את שאר הילדים.

הרב הורה להם לא להעיר לה כלום, רק לדבר עם שאר הילדים ולומר שהיצר הרע תפס אותה ברשתו, אבל בעזרת השם אנו נקרב אותה, ולא נלחם בה, והיא תחזור להתנהג כבת מלך. אך על דבר אחד הורה הרב שלא לוותר לה – שתבוא הביתה כל יום לא יאוחר מהשעה 12 בלילה. אם היא באה לאחר 12 בלילה, הדלת תסגר והיא תשאר בחוץ.

ההורים אכן התנהגו עמה בדיוק כפי שהורה הרב. האבא אמר לבת, יש לך חדר פרטי, את יכולה לעשות שם מה שאת רוצה, אבל את חייבת להיות כאן עד השעה 12 בלילה.

ביום הראשון הבת הגיעה ב-12 בלילה, אבל בלילה השני הגיעה ב-12:05, וכך לאט לאט התחילה לאחר עוד ועוד. בתחילה היה קשה להורים לסגור את הדלת בפניה, וכאשר היא התחילה לבוא בשעה 02:00 אחר חצות, אמר האבא: מצוה לשמוע בקול חכמים, ואמר לבתו: 'מחר אם את באה לאחר 12 בלילה, הדלת נעולה'.

למחרת כשהגיע 12 בלילה, והבת לא חזרה, נעל האבא את הדלת, ומובן שלא הלך לישון מרוב דאגה לבתו, אלא ישב וקרא תהילים שבתו תחזור בתשובה ותצליח להתגבר על יצרה.

הדלת נעולה

בשעה 01:30 בלילה, חזרה הבת, וראתה שהאיום התמשש, והדלת נעולה. היא דפקה בדלת, בתחילה בשקט, אבל אט אט הדפיקות התגברו, עד שהפכו ממש למהלומות.

האבא יצא אל הבת, כשידיו מלאות במעדנים, עם ספל של מים וקערה, ובידו גמרא מסכת סנהדרין, ואמר לה: "סיכמנו שאם את מאחרת, את לא נכנסת הביתה, אבל בכל זאת את רעבה, הנה הבאתי לך ארוחת ערב, תיטלי ידיים ותאכלי".

הבת התחילה לאכול, כשאביה לידה, וכשראתה את הגמרא בידו, שאלה אותו: "אבא, בשביל מה הבאת לי גמרא מסכת סנהדרין, אתה רוצה שאתחיל ללמוד גמרא"!

אמר לה אביה: "לא, הרב הורה לי שלא להכניס אותך לבית לאחר השעה 12 בלילה, אבל את חושבת שאני אתן לך להיות לבד בחוץ כל הלילה?! הבאתי גמרא, ואני אשב איתך כאן כל הלילה עד הבוקר. אומנם להכניסך לבית אני לא יכול, אבל את בתי, ואני אוהב אותך, ואיני יכול להשאיר אותך לבד בחוץ".

האבא ישב לידה כל הלילה ולמד גמרא, והיא ישבה לידו. כשהאיר היום הכניסה לבית, היא נכנסה לחדרה לישון, ואביה הלך להתפלל תפילת שחרית.

כשקמה הבת, אמרה לאביה: "עד כאן. ראיתי אתמול את המסירות נפש שלך אלי, ראיתי את אהבך הכנה אלי, עכשיו אני יודעת ששום חברה אינה מסורה אלי כמוך, ואני החלטתי לעזוב הכל, ולחזור להיות בתכם אהובתכם כמקודם".

הלימוד לחודש אלול

המעשה הזה מלמד אותנו לימוד מוסר מאוד גדול. אנחנו זועקים בחודש אלול פעמים רבות "כרחם אב על בנים". אומנם אנחנו בנים סוררים, סרנו מן הדרך הישרה, אבינו אהובנו הקציף את פניו אלינו – אבל אנחנו צריכים לזכור שאבא שלנו לא עזב אותנו, הוא יצא איתנו החוצה, אבא לא עוזב את ילדיו לבד בחוץ. (ווי העמודים)