בל תשחית (חלק ב): מתי מותר לקצוץ ולקלקל, ומה נכלל באיסור – מושגי יהדות

בל תשחית חלק ב'

לא אסרה תורה אלא דרך השחתה וקלקול, אבל על מנת לתקן מותר, כגון: א. שקוצץ כדי שלא יזיק לאילנות אחרים הטובים ממנו או לשדה אחר (בבא בתרא כה ב). ב. שדמיו יקרים וכדאי לקוצצו לבנין (רמב"ם שם, על פי בבא קמא שם). ג. שצריך למקומו של האילן: כגון לבנות שם בית והבית שווה יותר מהאילן (ט"ז יו"ד קטז סק"ו). ד. שמאפיל על החלון, וכל כיוצא באלו בקלקולי שאר דברים.

וכל שכן אם מקלקל על מנת לתקן עצמו, כגון: א. ששורף כסא ושולחן להתחמם בהם, אם אין לו עצים אחרים (שבת קכט א). ב. ששורף בגד לכסות דם באפרו כדי שיוכל לשחוט ולאכול, אם אין לו עפר אחר, כגון שהולך בספינה (חולין פח ב).

לא אילנות בלבד, אלא כל דבר אסור להשחית, ולכן כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית (רמב"ם מלכים ו). וכן: ההורג בהמות והמשקה מים מגולים לבהמות, אפילו לטמאות (תוספות בבא קמא קטו ב ד"ה ולא ישקה); וכן המרבה כלים על המת (טוש"ע יו"ד שמט ד). והזורק מעות לאיבוד והמכסה נר של שמן או מגלה נר של נפט, שהם דולקים על ידי זה מהר (שבת סז ב) וכל כיוצא בזה המקלקל דבר שראוי ליהנות בו בני אדם עובר בבל תשחית. נחלקו ראשונים: יש סוברים שבכל דבר עובר על בל תשחית מן התורה (סמ"ג לאוין רכט, סמ"ק קעה). ויש סוברים שעל שאר דברים שמלבד אילנות מאכל אינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם (רמב"ם מלכים ו י), שמן התורה האיסור באילנות, וחכמים אסרו להשחית כל דבר (משנה למלך שם ח).