"וזה שער השמים" – מעלת התפילה בכותל המערבי, פרשת ויצא

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ....בית אלוקים וזה שער השמים (כח יז)

כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: אמרו חז"ל: מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש, ואמר עוד: "הנה זה עומד אחר כותלנו" – אחר כותל המערבי של בית המקדש, שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם, ומקום הכותל המערבי סמוך לבית קדשי הקדשים, שמכוון כלפי בית מקדש של מעלה ברקיע, והמתפלל במקום מקודש זה, כמתפלל לפני כיסא הכבוד של הקב"ה, שמשם פתח פתוח לרווחה לשמוע ולקבל תפילתם של ישראל, כמו שנאמר "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים".

ולכן מנהג שלומי אמוני ישראל שמתפללים ושופכים צקון לחשם ורחשם ליד הכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשנו, ואשר נוסד על ידי דוד ושלמה, וקדושת המקום גורמת לבאים בחצרות ה' להתעורר בהתלהבות קודש ברשפי אש שלהבת יה, ולהתפלל בכוונה באימה וביראה.

ואשרי המכוין דעתו בתפילה זכה וברה לפני השם יתברך, שאז מובטח הוא שלא תשוב תפילתו ריקם, כמו שנאמר: "תכין ליבם תקשיב אזנך", כלומר אם סייעוהו משמי מרומים לכוין לבו בתפילתו, אז בודאי שאוזני ה' כביכול קשובות לקול תחינתו. (חזון עובדיה. ארבע תעניות עמ' תמא)