הבחור שקרא על סבלנות רגע לפני הפגישה – והשאלה לרבי אברהם גניחובסקי: האם עליו לגלות לכלה?

בחור שהיה בתקופת שידוכיו נקבעה לו פגישה עם בת פלונית בשעה 5 אחר הצהרים. הבחור הקדים והגיע למקום ברבע לחמש, וכיוון שנותרו לו כמה דקות עד הזמן שנקבע, נכנס לישיבה סמוכה, והוציא ספר מארון הספרים כדי לעיין בו.

הספר שהוציא היה 'אלופינו מסובלים', שחיבר הגאון רבי אליהו טהרני שליט"א. הספר עוסק במידת הסבלנות הנחוצה כל-כך בין בעל לאשתו, והבחור פתח בדיוק בפרק י' בו מאריך המחבר בהסברים ובדוגמאות על מידת הסבלנות. כדי לסייע בקיבועה של מידת הסבלנות בבית היהודי.

מציין הרב טהרני שהבעל צריך לדעת ששמירת הזמנים אצל אישה אינו הצד החזק שלה. במקרים רבים שקובעים עם האישה לצאת בזמן מסוים, וכשמגיע הזמן היא עדיין אינה מוכנה.

הגאון רבי אליהו טהרני מציין שחשוב מאוד לבעל לדעת את הפרט הזה, כי אז הוא יידע שלא כדאי לו להקפיד עליה בעניין שמירת הזמנים, ויוכל להיות סלחן כלפי אשתו. ב'אלופינו מסובלים' מוסיף הגאון המחבר שליט"א ואומר, שאפשר להביא רמז על אי שמירת הזמנים אצל אישה, שכן סדרי 'נשים' ו'זמנים' של הרמב"ם הם שני סדרים שונים לחלוטין...

הפגישה

והנה, הבחור שלנו מעיין שוב ושוב בקטע העוסק באי שמירת הזמנים אצל אישה, ואז מגיעה השעה 5 והוא יוצא למקום שנקבע. מביט אנה ואנה, ואינו רואה את הבחורה, עברו 20 דקות והיא עדין אינה נראית באופק.

כיון שהדברים שקרא בספר 'אלופינו מסובלים' עדיין היו חרוטים בזיכרונו. הבחור המתין בסבלנות... הבחורה הגיעה בשעה 5:30, והתנצלה על האיחור המשמעותי.

הבחור שמצדו ידע כבר על 'שמירת הזמנים' אצל נשים, אמר: 'הכל בסדר ואינך צריכה להתנצל הרי כולנו בני אדם, ולכל אחד מאתנו יש עיכובים'... היא התנצלה שוב ושוב, והבחור דחה את ההתנצלויות ואמר ש'באמת הכל בסדר'.

מה שקרה הוא, שבאותו ערב, נשברה הצלחת באירוסיהם, הבחורה שבה לביתה, ותיארה בפני הוריה את גדלותו וגם את סבלנותו המיוחדת של הבחור, ואמרה שלדעתה מדובר בבחור נדיר, שמלבד התמדתו ויגיעתו בתורה ויראת השמים המופלגת שלו, הוא מצטיין גם במידת הסבלנות, הנעדרת כל כך בתקופתנו.

המבחן של הכלה

לאחר האירוסין סיפרה הכלה לחתנה שבעצם היא לא איחרה לפגישה... 'גם אני הגעתי בדיוק בשעה שנקבעה, אבל המתנתי מרחוק, ורציתי לצפות בך, ולבחון כיצד הנך מתייחס לאיחור שלי... האם תהיה סבלן, או שמא תראה סימני עצבנות'...

ועוד אמרה, 'כיוון שראיתי שאתה ממתין בסבלנות מופתית, ואחר כך עוד קיבלת את פני באיפוק, ואמרת שאני לא צריכה להתנצל, כי כולנו בני אדם, ראיתי שעמדת במבחן בצורה הטובה ביותר, ולכן החלטתי להתארס עמך'.

כאשר החתן שמע את הדברים, ניגש אל ראש הישיבה, רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, וסיפר את דבריה של הכלה ואת השבחים המרובים ששמע מפיה אודות הסבלנות שלו.

השאלה של החתן הייתה, האם הוא מחויב לומר לה שבעצם הוא איננו כל כך סבלן, ומה שהיא ראתה אותו מצטיין במידה זו היה מפני שכמה דקות לפני כן עיין בספר 'אלופינו מסובלים'?

הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל שאל את תלמידו החתן, האם כשעיין בדברים המובאים בספר אודות מידת הסבלנות, הסכים עם הדברים וקיבל על עצמו להתנהג בדרך זו? כשהחתן השיב בחיוב, אמר לו הגאון ראש הישיבה שאם כך, אפשר לומר שהוא אכן מצוין במידת הסבלנות. (עמודיה שבעה, של הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, מובא במצוות בשמחה)