"את העני עמך" – ההלוואה ליום שישי, הארנק שאבד באוטובוס, והפתק שהחזיר אותו לבעליו

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך (כב כד)

"אם כסף תלווה את עמי את העני עמך" אותו הממון שתיתן בתורת גמילות חסדים לנצרכים, לעניים ולנזקקים, הוא היחיד שיכול להיקרא "עימך" הוא לא יצא מרשותך לעולמים, אך כל שאר הכסף שנשארו, כביכול, ברשותך, אין אתה יכול לבטוח שהם "עימך" יכול הוא לפרוס כנפיים ולעוף לידי אחרים.

סיפור

סיפר מר אביגדור אהרונסון הי"ו מבית שמש:

הדבר קרה באחד מימי שישי. סיימתי את תפילת השחרית בבית הכנסת והתכוונתי לצאת למרכז המסחרי כדי לערוך קניות לשבת.

בעודי בבית הכנסת נזכרתי כי אתמול אזלו לי כל המזומנים ולמעשה אין לי כסף לקניות...

הבטתי סביבי לבקשת הלוואה. הבית כנסת היה בסגנון 'שטיבלאך' מניינים רבים מתפללים זה אחר זה ורוב המתפללים אינם מכירים איש את רעהו בשמם.

עיני נחו על אחד המתפללים הקבועים במניין שבו גם אני מתפלל, האיש לא היה ידוע כבעל אמצעים. להיפך, אדם שעובד קשה לפרנסתו, אולם היה נראה כאדם טוב לב.

החלטתי לנסות, בעדינות ביקשתי ממנו הלוואה מכובדת כדי שאוכל לבצע את הקניות הרבות לשבת והבטחתי לו להשיב את ההלוואה כבר ביום ראשון הקרוב.

האיש הופתע מאוד לשמוע את הסכום הגדול שאני מבקש והתלבט כמה רגעים. הבנתי אותו מפני שאין הוא מכיר אותי כמעט מלבד הפגישות שלנו בתפילות...

ואז הוא פתח את ארנקו והוציא בדיוק את הסכום שבקשתי. ומיד כתבתי את שמי על פתק שאני מאשר בזאת שקבלתי הלוואה בסך הנקוב ביום פלוני, ואני מתחייב להחזיר ביום ראשון הקרוב וחתמתי בשמי המלא. יצאתי לקניות בהרגשת הקלה עצומה ונכנסתי לשבת בהרגשה מרוממת.

הארנק שאבד

ביום ראשון בבוקר הלכתי להתפלל. מיד שנכנסתי נגשתי אליו והשבתי לו את ההלוואה. בראותו אותי צהלו פניו ובשמחה גדולה קרא "ברך ה'! יישר כוחך! תודה רבה!" בקשתי ממנו שישיב לי את שטר ההלוואה שכתבתי, אך הוא התנצל ואמר שאינו ברשותו. וביקש ממני לשבת והחל לספר לי: "ביום שישי האחרון נסעתי בתחבורה ציבורית לשבות את השבת בעיר אחרת. בהגיעי למקום התברר לי שאיבדתי את הארנק באוטובוס. בדרך כלל איני משתמש בשיקים ובכרטיסי אשראי, והכסף המזומן בארנק הוא כל כספי שמשמש אותי למשך כל החודש.

האבידה גרמה לי צער רב, שכן בכסף הרב שבארנק הייתי אמור לשלם היום, יום ראשון, תשלומים דחופים ולקנות מצרכים חיוניים ועתה נותרתי מול שוקת שבורה..

מרגע גילוי האובדן, ניסתי לאתר בחברת האוטובסים ואף שאלתי נהגים, אך אין איש יודע מאומה. מרוב הצער שכחתי שהלוותי לך סכום נכבד. ועתה, לשמחתי, בזכות ההלוואה שהילוויתי לך ביום שישי, נותר כסף זה לפליטה ואני יכול לשלם את התשלומים".

חייכנו איש אל רעהו והזכרנו את הפתגם, כי כל מה שהאדם עושה, עושה לעצמו. לבקשתי, הוציא פתק וכתב שמאשר קבלת החזר ההלוואה ונפרדנו בשמחה. אולם הסיפור עדיין לא נשלם.

הטלפון בצהריים

בצהרי אותו היום צילצל הטלפון בביתי. מעברו השני של הקו נשמע יהודי לא מוכר לי, שהודיע לי כי מצא ארנק באוטובוס. והזדהה בשמו ושאל אם אני יודע ומכיר את בעל האבידה...

התברר כי לאחר שמצא את הארנק חיפש בתוכו מסמך כלשהו שיזהה את בעליו, אך מלבד שטרות כסף רבים לא היה בו שום סימן או מסמך מזהה. לבסוף הבחין בפתק התחוב באחד מכיסי הארנק ובו צויין שמי, החתום על אישור ההלוואה שלוותי.

המוצא סיפר לי שהוא טרח לחפש בספרי הטלפונים את השם המופיע בפתק עד שהגיע אלי... השבתי לו שאכן אני מכיר את בעל הארנק ותיארתי לו את הצער הרב שהיה לי בראותי אותו באותו בוקר יום ראשון ועל האושר הרב שדבר המציאה יסב לו.

התמלאתי בשמחה רבה בשביל המלווה, כשזכיתי לראות במו-עיניי כי בזכות גמילות החסד שעשה עימי חזר אליו ארנקו עם כל כספו בשלמות!

בראשי הידהדו דברי חכמים שאמרו: 'יותר ממה שבעל-הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל-הבית'.

רציתי מאוד להודיע לאיש על הבשורה הטובה כדי לחסוך ממנו שעות של עוגמת נפש עד שנפגש למחרת בבית-הכנסת, אולם לא ידעתי את שמו... פתאום נזכרתי שהוא חתם את שמו על פתק ההחזר. חיפשתי בספר הטלפונים, עד שהשגתי אותו וסיפרתי לו על המציאה. מיד תיאמתי פגישה בינו ובין המוצא, והארנק הושב לידו לשמחתו. שלושתנו היינו שמחים ויצאנו מחוזקים ומודים לה' יתברך על השגחתו העליונה. (ברכת דוד)