מרן הגאון רבי שמעון בעדני זצוק"ל – לדמותו ביום השלושים: הברכה לילד במקסיקו, ביטול העישון והבית מול המקדש

ליום השלושים של מרן הגאון הגדול הרב שמעון ב"ר דוד בעדני זצוק"ל זיע"א

מרן הרב הגאון רבי שמעון בעדני זצוק"ל נולד בשכונת נחליאל בחדרה, בן הזקונים של ר' דוד וחביבה בעדני זצ"ל.

למד בחדרה מעין מתיבתא, שהקים רבי אלחנן פרלמוטר זצ"ל לפני קרוב לתשעים שנה. ומשם עבר לישיבת בית יוסף נובהרדוק בירושלים, והיה מתלמידי מרן הרב אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל. משם עבר לישיבת פורת יוסף, והיה לתלמידו של מרן רשכבה"ג הגאון הרב עזרא עטיה זצוק"ל.

בגיל 31 מונה לר"מ בשיעור ג'. ומרן הגאון חכם שלום כהן זצוק"ל לשיעור ב'. והרב ציון כהן זצוק"ל לשיעור א'. בתקופה זו הפנימיה בקטמון הפכה לישיבה. והרב מונה לראש הישיבה.

לאחר תקופה עבר לבני ברק והקים את כולל תורה וחיים יחד עם הרב משה פרדו זצוק"ל. למד בכולל מדי יום. והתפלל בבית מדרשו את תפילות החול ומסר שיחת מוסר שבועית, ועם זאת עדיין שמר קשר עם ישיבת פורת יוסף, ושימש בישיבה כחזן ביום כיפור.

נסיעות לדרום אמריקה – סיפור

המחשבה התמידית על כלל ישראל לא נתנה לו מנוח. תשוקה עזה פיעמה בלבו, להשפיע על ציבור או על יחידים, והנסיעות המפרכות לדרום אמריקה.

הנסיעות הללו לא קלות לאיש צעיר, על אחת כמה וכמה ליהודי קשיש שעבר את גיל התשעים. מעת שירד מכבש המטוס כבר החל בשיחותיו עם אנשים, התעניין במצב היהדות, נסע מבית כנסת לבית כנסת ופקד את ביתם של בעלי היכולת שישפיעו ממרצם וממונם להקמת מסגרות נוספות.

פעם, בעת ביקור במקסיקו, ביקש תושב המקום שהרב יבוא לביתו ויערוך הבדלה במוצאי שבת, הרב נענה, בתום ההבדלה פנה בנו של בעל הבית, ילד חינני כבן ארבע, וביקש ברכה שאבא שלו יהיה צדיק כמו הרב בעדני. האב חייך, והרב הרצין, ובירך מקרב לב את האב והבן. הילד לא הסתפק בכך וביקש שהרב יכנס לחדרו ויברך אותו שם על המיטה שלו. גם לזאת הרב הסכים. טיפס שלוש קומות בתוך הבית, ישב על מיטת הילד, סיפר לו סיפורי צדיקים ובירך אותו על המיטה.

תלמידו ומקורבו הרה"ג רבי שמואל גבאי שליט"א, ראש מוסדות 'למען אחי' בירושלים ומודיעין עילית, שהיה עם מרן. אמר לו שבעיניו זו היתה טרחה מיותרת. בגיל מופלג כזה לעלות שלוש קומות לאחר שבת מעייפת. הרב לא הסכים איתו. ואמר 'אתה לא יכול לדעת מה דבר כזה יכול לחולל בנפש של הילד, אתה לא יכול לדעת להיכן יגיע בעקבות היחס שנתתי לו כעת. זה יכול ללוות אותו כל החיים, ואנחנו מה יש לנו לעשות בחיים אם לא נחת רוח לבורא מן הברואים שלו?!'

מדינת מקסיקו חייבת את חייה לגאון רבי שמעון. לפני שישים שנה זיהה הרב את הריקנות שבה, ראה את נפשם הכמהה של בניה המגיעים ללמוד תורה בירושלים והכין אותם ככלי מזיגה לשאר אחיהם. בהדרכתו שיבץ כל אחד מהם בקהילה אחרת. בהוראותיו הוקמו שיעורים ומסגרות לנוער ואלה התפתחו לתלמודי תורה רחבי ידיים, כוללים ללימוד בעיון הוקמו זה אחר זה ומקסיקו החלה לחוות התרוממות רוחנית על כל שדרות קהילותיה.

שליטה ברוח ובמעשים

תלמידו הוותיק הגה"צ רבי ניסן עזרא שליט"א, ראש ישיבת רינת התורה סיפר שמרן הגאון רבי שמעון בעדני זצוק"ל, היתה לו שליטה מלאה ברוחו ומעשיו. לדעת מה נדרש ממנו לעשות, וזאת יעשה, בכל מצב ובכל דרך, בלי להתחשב במגבלות הכוח והעייפות.

לפני שבעים שנה היה רגיל לעשן הרבה בלימודו, אלא שאז החלו להתפרסם הסכנות שבסיגריות, והרב הפסיק לעשן בלי תוכניות של גמילה, רק בכוח רצון והבנה שהעישון מזיק, והיה שליט ברוחו לנהל את עצמו. לא רק בתאוות הגוף כעישון וכדומה, אלא בכל נקודה מענייני העולם הזה, היה מנותק לחלוטין. לא ראינו אצלו תאווה לממון. גם בעת שיצא למסעותיו בחו"ל סירב לקבל. והיה מודיע שישלחו את הכסף לישיבות ישירות, ולאו דווקא לכוללים שלו.

לא ראינו אצלו גם תאווה לכבוד. אם ראה צורך, קם ועשה בלי חשבון של 'מה יגידו' ואם זה מכובד או לא. משום כך היה מתבטל לתלמידי חכמים גם כשהיה גדול מהם. ועוד בשנים ההן, לפני שישים שנה, היה לוקח אותנו ברגליים לבקר את גדולי הדור, ומסביר איך צריך להתבטל בפניהם, ומאז היינו רואים את ההערכה הכבירה שחשו כלפיו גדולי ישראל, שנתנו משקל רב לכל אמירה שלו.

נודעו רוב מאמציו להקמת תלמודי תורה, כוללים, וסמינרים בכל הארץ, והייתה בו דאגה לכל יחיד. את הדאגה הזו ראינו גם בהיותנו בחורים צעירים. לדוגמא, היו הרבה בחורים שהגיעו ממשפחות מסורתיות, שלא ברור שיהיו להם ד' מינים, והרב היה מארגן נסיעה לפני חג הסוכות למטע אתרוגים, כדי שכל בחור יוכל לבחור מהעץ אתרוג מהודר, כפי שלמדנו קודם לכן.

הציפייה לגאולה

הייתה לרב תשוקה עזה לגאולה השלימה, וחיכה בכל יום שתבוא. זו לא הייתה ציפייה גרידא, כמס שפתיים. בפועל תבע מתלמידיו ושומעי לקחו להיות מוכנים ומזומנים ליום שבו ייגלה כבוד שמיים ויתחילו להקריב קורבנות. ברוחו הכבירה החל להעמיד תלמידים שיידעו להורות בדיני טומאה וטהרה כדין, ושיידעו לפסוק בדיני קורבנות ובגדי כהונה.

ובעצמו עשה מעשה. את ביתו בבני ברק מכר, ותמורתו רכש דירה בעיר העתיקה בירושלים, מול מקום המקדש. ואמר "כשיבוא משיח, אגור קרוב לבית המקדש". בינתיים מסר את דירתו לבית מדרש 'כולל טהרות', שם יושב בנו הגאון רבי דוד בעדני שליט"א ומלמד אברכים בסדר טהרות. היה מעודד גבירים ונדיבים לרכוש דירות מול בית המקדש. "זה הבית שלך", היה אומר לגביר, "כשיבוא המשיח אתה תגור שם. בינתיים יבואו אברכים וילמדו בבית הזה בקדושה וטהרה כל יום, אין לך 'ביזנס' טוב מזה!"

דלת הבית הפתוחה של מרן, לימדה שאין כאן חצר ובה גבאים ומשמשים. אפשר להיכנס בכל עת שבעל הבית נמצא, בלי שום תיווך. את ההנהגה הזו יישם בכל דרכיו. מעודו נזהר ונשמר שלא ישמשו אותו, גם בגיל מופלג. בעצמו קם לספרייה לחפש את הספר, בעצמו ידפדף בספר טלפונים למצוא את האיש שצריך להתקשר אליו, ובעצמו גם ייסע למי שצריך לנסוע.

לא בהכרח שהסתלק הרב מעימנו. עדיין הוא פה, כוחו ורוחו חופפים על כל הדור, על כל הוויית הציבור שבנה ורקם במשך עשרות שנים. יהי עבורנו למליץ יושר. (מרוה לצמא)