ה"אור החיים" הקדוש וראש השודדים – תיקון לבעל תשובה – סיפור

פעם נזדמן רבינו רבי חיים בן עטר "אור החיים" הקדוש לנסוע באוניה לאיזה צורך. האוניה הגיעה ללב הים ולפתע התחוללה סערה נוראה בים, והאוניה הטלטלה עזות עד שנתקלה באחת הסלעים ונשברה לרסיסים. כל אחד מהנוסעים תפש קרש או קורה כדי להציל את עצמו, וגם רבינו חיים בן עטר בא לידו קרש מהאוניה, ועבר יום שלם בין הגלים, עד שהגיע לחוף לפני הר גבוה ומשם יצא ליבשה בבגדים קרועים ורטובים רעב וצמא, והחל לאכול עשבים, כל הלילה סבל מהקור והיה בוכה ומתפלל בעוד כוחו בו.

באשמורת הבוקר ראה מרחוק צריף ועשן מיתמר ממנו, ושמח מאוד. חשב, בטח יש שם ישוב, כשהגיע לצריף מצא את הדלתות נעולות וחלון אחד אשר הזכוכית בו היתה שבורה, דרכה נכנס לבית. למול עיניו ראה מיטות מסודרות ובאחד החדרים מצא שולחן גדול ערוך בכל טוב מפירות ומגדנות, מיד ישב לאכול פירות ולשתות כדי לשבור את רעבונו שזה כמה ימים לא אכל ולא שתה, והודה לה' יתברך. לאחר מכן נכנס לחדר המיטות נפל על המיטה ונרדם בשינה עמוקה.

בינתיים באו השודדים, שזה היה ביתם, ותיכף הבחינו שהשולחן חסר פירות ולחם, והחלו לחפש את האיש שנכנס אליהם, ומצאו אותו ישן. אמרו נשב קודם לאכול ולשתות ואחרי כן נהרוג אותו.

בינתיים, הקיץ משנתו, וראה עצמו בין השודדים. רעד עבר בעצמותיו עד אשר הביאו אותו במשפט אצל ראש השודדים. ראש השודדים שאל אותו: מי אתה? השיב לו רבינו יהודי אנכי, וסיפר להם כל מה שעבר וניצל בקושי, ובא הנה לאחר שלא אכל ולא שתה כמה ימים, ואכל לא יותר מכיכר אחד. אמר לו אין אתה יודע שכל כיכר לחם כאן שווה מאה אנשים ולכן נתחייבת מיתה, וראש השודדים אמר לו כי הוא בעצמו רוצה להוציא אותו להורג.

"האם יש בעדי תיקון?"

ראש השודדים הוריד את רבינו חיים בן עטר לבקעת ההריגה, ושם אמר לרבי חיים, האם אתה מכיר אותי?. והרב אמר לו: לא! אמר לו, אני פלוני תלמידך! אמר לו רבינו איך הגעת למדרגה שפילה זו לשדוד ולרצוח? השיב ראש השודדים, לא הצלחתי במלאכתי, ויום אחד כעסתי מאוד וקמתי והרגתי את הורי, ועוד כמה יהודים רצחתי. תגיד לי את האמת, האם יש בעדי תיקון או לא?

אמר לו רבי חיים, יש תיקון, אבל קשה מאוד. אם תוכל לעמוד בו אני אחראי עליך בעולם האמת. וזהו התיקון, עליך לקחת כלי חרס ולחפש אחר נחש שהולידה, תיקח אחד מהנחשים הקטנים ותכניס אותו לתוך כלי החרס, ותסגור היטב ותתלה אותו על צוארך שבע שנים רצופות, ותכתוב באיזה יום הכנסת אותו בפנים, תאכיל ותשקה אותו במשך שבע שנים, ואז תצא יחד עם זה לשדה בתום שבע השנים במקום שאין אדם עובר, תעמוד ותתוודה בדמעות שליש על כל עוונותיך, ואז תפתח את הכלי חרס ותצעק "שמע ישראל" ואז תדע שיצא הנחש בכעס גדול ויהרוג אותך במיתה משונה, אם תקבל את המיתה, תהיה המיתה הזו כפרתך.

כששמע ראש השודדים את זה, נשק לרבי חיים ואמר, מוכן אני לקבל באהבה, ועתה מן השמים ציערו אותך את כל הצער הזה למען אשר תיתן תיקון לנפשי. לכן מחובתי לפצות את כבודו בעבור זה. קודם כל לך לשלום, וגם תמורת הצער הרי מחובתי לשלם כל נזקי הגוף שנגרם לך בנסיעה זו. וזה אני מקווה לעשות בקרב הימים. נשק את ידו של הרב וליווהו עד אם הדרך הקרוב לעירו ונפטר ממנו לשלום.

ואחרי כמה חודשים הגיע אותו האיש לרבינו חיים בן עטר והביא עימו צרור כסף ואמר, כסף זה נקי מירושת אבי ואימי ואיני חפץ ליהנות מזה למען לא ישאלו אותי "הרצחת וגם ירשת?", לכן אני מקדיש את כל הכסף בידי רבינו לישיבתו כדי שיעשה למען תיקון נפשי וכפרת עוונותי.

לאחר מכן הלך ועשה את התיקון אשר ציווה עליו הרב, כעבור שבע שנים חזר אותו אדם מעוטר בזקן ופיאות טלית ותפילין תחת זרועו, נכנס לבית הכנסת של רבינו חיים בן עטר וישב לידו והיה מתוודה ובוכה על חטאיו ופשעיו.

וביום מלאת שבע השנים עשה כאשר ציווה עליו. פתח את כלי החרס ויצא הנחש אשר גידל, חנק אותו והפיל אותו חלל במיתה אכזרית ומשונה. אז קרא עליו רבי חיים בן עטר ואמר "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד", אחר כך אמר עליו קדיש ועשה את כל התיקונים הדרושים לנפטר תוך שנתו, צדקתו תעמוד לנו לעד, אמן. (עונג לשולחן שבת)