הרמ"א הצעיר והבישוף של קראקא – הוויכוח הגדול – סיפור

סיפור

רבה של העיר קראקא נפטר ולא הניח אחריו בן שימלא את מקומו. אחרי ימי ההספד, הוחלט לחפש רב גאון וצדיק, כיאות לאנשי קראקא המעטירה.

בעת ההיא החל להופיע יקר וגדולת רבינו משה איסרליש זצ"ל, בעל הגהות הרמ"א על השולחן ערוך, אשר היה כבן י"ח שנה, ובכל קצווי ארץ שמעו תורתו וגדולתו כי רבה היא.

כששמעו ראשי קראקא כי רבינו משה הסכים לקבל עול רבנות רתמו מרכבה עם חשובי העדה לנסוע לכבוד רבינו משה, להפציר בו שיקבל את משרת הרבנות ק"ק קראקא.

אחרי הפצרות ובקשות רבות, נעתר להם רבי משה והבטיחם כי יבוא ליום המיועד אשר ביקשה הקהילה. חזרו שלוחי העיר בלב שמח לבשר לקהילת קראקא כי מילא ה' את חסרונם ורבינו משה קיבל עליו את הרבנות, ושמחו כל העיר והודו לה'.

אזי נתוועדו ראשי הקהל והלכו לבישוף לבקש ממנו רישיון על הרב הגאון והקדוש רבינו משה. כי אז היה נהוג שלא היו יכולים להביא רב עיר חדש מבלי לקבל רישיון מהבישוף. וראשי העיר סיפרו את גדולת הרב, כי גדול הוא מכל בני דורו, וכל הרבנים מריצים אליו את שאלותיהם. ומפיו תצא תורה לכל הקהילות בישראל ושמעו הולך לכל המדינות

שמח הבישוף ואמר "אם אמת דבריכם, ישמח ליבי גם אני. אשריכם וטוב חלקכם, אשר גם לי שפר עלי גורלי, כי הוא חכם בכל החוכמות, ויהיה לי חבר אשר אוכל לדבר איתו בכל החוכמות. על כן אני מזהיר אתכם, שתודיעו לי בזמן שתסעו להביאו העירה ואסע גם אנוכי לקראתו לכבודו עם שרים רבים ונכבדים, כיאות לאיש יקר הערך כמוהו".

הלכו ראשי הקהל ממנו שמחים וטובי לב ושבחו לה' על כל הטוב אשר עשה עמהם.

קבלת הפנים

בהגיע היום שיבוא לעיר, שלחו עגלת צב עם עשרה סוסים רתומים ועבדים לרוץ לפניו. וכאשר הגיעה הבשורה כי לא רחוק הוא מהעיר, הודיעו לבישוף ומיד רתם סוסים בצבים ובכרכרות ולקח עימו שרים נכבדים ונסעו לקראת הרב, וכל אנשי העיר אנשים נשים וטף יצאו לקראת הרב. בתופים ובכל מיני כלי זמר הובילו את הרב העירה בכבוד ובהדר, החליל מכה לפניהם וכרוז יוצא: "פנו מקום לרבינו אב בית הדין וראש העיר קראקא!"

אולם הבישוף, בראותו את הרב, אשר היה צעיר בלי חתימת זקן, וגם היה קטן קומה ושחור במראה, ויבז לו ואמר: "תועים היהודים, אשר הירבו להפליא ולשבח על עול ימים ובוז המראה הזה..." וחרה לו, על אשר עשה לו את כל הכבוד הזה ואשר בחרו בבחור הזה, אבל החריש ולא אמר מאומה עד בואם לעיר.

הרב הובל לארמונו, ואז שלח להם הבישוף שיבאו אליו ראשי הקהל מיד. ואמר להם אתם בקשתם לעשות כבוד לעול ימים והרביתם עליו שבחים, ואני רואה שבקושי יש בו חלק עשירית מזה! והיה חרפה לשרים וגם להטריח אותי ליסוע לקראת נער עברי בן שמונה עשרה שנים ולחלוק לו כבוד כזה. בגלל זאת אעשה לכם כרוז שיצא ממני בכל מדינות ממשלתי אשר כל חכם ופילוסוף יתאסף ליום מסוים ושם יערך ויכוח גדול בענייני פילוסופיה, ועל הרב שלכם אצווה להגיע להשתתף בויכוח כדי להשיב לכל אשר ישאלו אותו. והיה אם ינצח את כל החכמים, כבד אכבדנו כיאות לו; ואם לא ידע להשיב לא רק בו אשלח ידי, אלא אעשה כלה בכל אנשי העיר, והחרים אותכם מנשים ועד טף ואשרוף את כל רכושכם! כי יען היתלתם בי ובעבדיי. ולא אשאיר זכר יהודי.

התענית שבוטלה

נפרדו ממנו ראשי הקהל אבלים ומרי נפש. התוועדו יחד כל העם בהסתר הדבר מפני הרב שלא יבוא לידי צער, וגזרו צום על כל אנשי העיר ולקרוא לה' בחזקה, ורק אחרי הצום יודיעו לו כי הבישוף רוצה להתווכח עימו כדי להבין עד היכן מגיעה חכמתו.

וכן עשו. וביום הצום הרב ראה את משמשיו ובני ביתו שאינם אוכלים ועל פניהם שוררת יגון ואנחה, קרא הרב למשמשיו וגזר עליהם שיאמרו לו את האמת, וסיפרו לרב את דברי הבישוף.

כששמע הרב הצעיר דברי הבישוף, מיד הכריז בעיר שיאכלו וישתו ולא ידאגו מאומה: "אם קבלתם אותי לרב העיר, התענית שגזרתם בלי ידיעתי אינה גזירה והיא בטלה! ובטחוני חזק בהשי"ת כי אעמוד נגדם בויכוח לכל אשר ישאלו אותי".

העיר קראקא החלה שוב להיות צהלה ושמחה ונתנו תודה לה' המושיע.

הוויכוח

הודיעו לבישוף כי הרב חפץ להגיע ולעמוד בויכוח בלי שום מורא ופחד. ושלח הבישוף רצים בכל ממשלתו אחרי כמרים ופילוסופים שיבואו ליום המיועד. ובחרו בית וועד אשר שם יערך הויכוח. ובאו כולם למקום הוועד, וגם הבישוף הגיע בתוכם. וישלח מרכבה עם שני סוסים וגם שר אחד אחרי הרב שיבוא למקום המיועד.

כראות הרב הרמ"א את המרכבה שבאה לקחתו, ענה ואמר: "הנער אנוכי או משרת הבישוף אשר שלח אחרי מרכבה לא מכובדת כאשר שולחים אחר אנשים לא מכובדים?! הלוא ראש אני לכל קהילות ישראל, וביחוד לקהילה הגדולה הזאת, וכבודי הוא כבודם! על כן לא אוכל לנסוע במרכבה הזאת פן אגרע בכבוד התורה. וזאת ישיבו לבישוף, אם רצונו שאבוא אל הויכוח – יזהר שלא יפגע בכבודי". חזר השליח ומסר את דברי הרב לבישוף, הוטבו הדברים בעיניו לאמור כי חכם הוא ויודע בטוב הכבוד. וימהר הבישוף לשלוח מרכבה כבודה רתומה עם שישה סוסים, עבדים לרוץ לפניו ושרים רבים ונכבדים לנסוע לקראתו, ונסע הרב איתם עד לבית הוועד.

כראות הרב את בית הוועד מלא באנשים הלך הרב במרוצה והתיישב בראש השולחן ליד הבישוף. אמר לו הבישוף: "הן גם אני דימיתי להושיבך בראש כולם, אך לדעתי, אין זה מדרך המוסר לקחת הכבוד לעצמו..."

ענה לו הרמ"א: "הלוא אנוכי ידעתי כי בעבורי חרדת כל החרדה הזאת, וכולם באו לקחת לקח מפי, ועל כן נהפוך הוא, כי אין זה מדרך המוסר שיעז אדם להראות לי מקום מושבי. אדרבה, צריך אני לשבת במקום שאבחר אנוכי." וייטב הדבר בעיני הבישוף ויחכה לראות מה יהיה בסוף.

התחיל הויכוח ובחקירת הרב בכל שבע החוכמות ניתן. הויכוח נערך כמה ימים ואת כולם ניצח הרב במילים קצרות.

כאשר ראו החכמים כי הוריקו את שארית כוחם וקצרה ידם לנצחו בויכוח, אז ביקשו עילה למצוא דבר אשר לא ידע להשיבם. אבל הרב, בגודל חוכמתו, הבין זאת והסיחם לדבר אחר, וסיפר להם משל מה שקרא בקראקא עם איש בעל שני ראשים ובמשל הזה היו לו תשובות על כל דבריהם.

כששמע הבישוף דבר זה, נבהל מרוב חוכמתו ויאמר הבישוף: "עתה ראיתי כי יש אמונה בעם העברים, ולא הוגד לי אף החצי מחוכמתו. ועתה כבד אכבדך מאוד, וכל ימיי תהיה לי לאב ולפטרון, ועל פיך ישק כל העיר." ויצא בכבוד גדול ובשלום לביתו. (ברכת דוד)