"ומחה אל מי המרים" – החמין שלא היה "כמו של אמא", ורבי יהודה פתיה

ומחה אל מי המרים (ה כג)

מעשה במשפחה אחת, ששלום הבית היה מופר מדי שבת עד הוגש החמין לשולחן. כל שבת היו ויכוחים בין הבעל לאשתו, כשבעל טוען: החמין לא כמו של אמא שלי...

אשתו ניסתה לתקן ולשפר את טעמו של החמין, אך לא הצליחה להשביע את רצונו של בעלה. כך נמשך הדבר מספר שנים.

פנתה האשה לרבי יהודה פתיה זצוק"ל ובדמעות שליש סיפרה שאינה יכולה לשאת את המריבות הללו.

רבי יהודה פתיה זצ"ל שמע את סיפורה, רשם על פתק מספר דברים, והורה לה לשים את הפתק בחמין בזמן הבישול.

כשהגיש הבעל את כף החמין לפיו, התפשט חיוך על פניו, והוא קרא: "עכשיו זה בדיוק כמו של אמא שלי!", ומאותה השבת בא 'שלום הבית' אל מקומו, והשבתות קיבלו הארה מיוחדת. (עונג לשולחן שבת)