"ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" – העשיר העצוב והעשיר השמח

ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב)

שלמה המלך היה עשיר גדול מאוד. בימיו כסף וזהב היו מונחים על הרצפה ולא היו מתאמצים להרימם מרוב שהיה לכל אחד הכל. ועוד מסופר: וכל כלי משקה המלך שלמה זהב אין כסף, לא נחשב בימי שלמה למאומה, פירוש, לא היו משתמשים בכלל בכסף כי הכסף לא היה שווה כלום! א"כ שלמה המלך שהיה כל כך עשיר, לו נאה ללמד אותנו מה נחשב לעושר ומה לא! ובא ומלמד אותנו שיש שני סוגי עשירים. יש עשיר עצוב ומודאג, ויש עשיר שלא עצוב ולא מודאג.

העשיר הרגיל, הוא זה טורח כל היום להשיג כסף, הוא מתכנן תכניות ועושה עסקים אוסף וחוסך וצובר כמה שיותר. נכון שהוא עשיר גדול, יש לו הרבה מאוד כסף, אבל הוא חי כל הזמן בדאגה, מה יהיה עם הכסף... ואם הבורסה תיפול.. ואם יבואו גנבים לבית.. והאם העיסקה הזו תצליח... ועוד כל מיני דאגות שבאות בגלל העושר הגדול שיש לו. כי מחמת שהעושר בא לו מריבוי השתדלותו ומאמציו, לכן הוא דואג כל הזמן שלא יאבד אותו. אך אם היה יודע שכל כספו בא לו מברכת ה', אז לא היה מודאג כל כך. כי הכל נתון ביד ה'. וזה מה שאומר שלמה המלך: 'ברכת ה' היא תעשיר', כשאדם יודע שברכת ה' היא זו שמעשירה, אז: ולא יוסיף עצב עמה, העצב לא יתלווה לעשירותו.