הפיקדון, הכופר והעץ שהוזמן להעיד – מעשה באור החיים הקדוש בסאלי

מעשה ב"אור החיים הקדוש" רבי חיים בן עטר זצוק"ל זיע"א שהתגורר בעיר סאלי שבמרוקו. בעיר ראבט הסמוכה התגורר יהודי שהיה עשיר גדול, והתהפך עליו הגלגל עד שהתרושש לגמרי מנכסיו. יצא האיש מראבט ונדד בערי מרוקו על מנת לחפש לו תעסוקה לפרנס את בני ביתו הרבים שהיו סמוכים על שולחנו. ביטחונו היה חזק בבורא עולם שיזמן לו כדי מחייתו. ואכן, "הבוטח בה' חסד יסובבנהו", השקיע האיש בעסקים שונים ומצבו החל להשתפר אט אט עד שאסף סכום כסף נכבד שאיפשר לו לשוב לעיר מוצאו. בדרכו חזרה לביתו, עבר בעיר סאלי, עירו של ה"אור החיים", אשר בה היה לו ידיד ומכר משכבר הימים.

מכיון שנקלע למקום בערב שבת ולא היתה לו שהות להגיע לעיר ראבט לפני שבת, הוזמן הלה ע"י חבירו להתארח אצלו בשבת קודש. נענה האיש להזמנה בשמחה, ואף מסר לו את צרור כספו שהרוויח בתקופת נדודיו לשמירה עד לצאת השבת. במוצאי שבת לאחר ההבדלה ניגש מיודענו האורח למארחו, וביקש את הפיקדון שהפקיד בידיו, אך לתדהמתו כפר הלה בכל: "לא הפקדת בידי אף לא פרוטה אחת" אמר לאורח הנדהם. משעמד האורח על דעתו והתחנן בפניו להשיב לו את כספו אשר עמל עליו זמן רב ביגיעה רבה, הרעים עליו המארח בקולו: "האינך מתבייש? בביתי לנת ועל שולחני אכלת, ולבסוף אתה קם ומעליל עלי עלילת דברים?!"

ראה היהודי שבטובות לא יעלה בידו להוציא את כספו מידיו של הרמאי, והחליט לתובעו לדין תורה אצל רבינו חיים בן עטר. ניגשו שניהם לבית הרב ושטחו את טענותיהם. הלה טוען שהפקיד את כספו בידי חברו והלה טוען שלא היו דברים מעולם. שאל האור החיים הקדוש את האורח: "האם היה עד ביניכם בשעה שהפקדת ממונך בידו?" השפיל האיש את עיניו ואמר: "לא היה עד בינינו, המעשה היה סמוך לכניסת השבת ולא הספקתי להעיד על כך עדים, רק זאת אני זוכר שבזמן מסירת הכסף ישבנו תחת עץ, הוצאתי מכיסי את צרור הכסף ומסרתי לו".

מיד אורו עיניו של הרב, באמרו לאורח: "גש נא לעץ הזה והזמן אותו להעיד את עדותו". המפקיד, שהכיר ברבינו שהינו קדוש ובעל מופת, יצא מיד לדרכו לזמן את העץ לבוא להעיד בלי להרהר אחר הדברים. ואילו המארח נשאר בבית הרב, כעבור כמה רגעים אמר הרב כמסיח לפי תומו: "בוודאי כבר הגיע האיש אל העץ". "מה פתאום, רבי!" השיב המארח כלאחר יד, "עדין רחוק העץ ואינו יכול להגיע אליו כל כך מהר", התבונן באיש הכופר בפיקדון, בתתו בו מבט נוקב, ואמר: "קום והשב ליהודי את כספו".

לפליאתו של האיש כיצד חרץ הרב את גורלו ללא שמיעת ה"עד", ענהו הרב: "אם טענתך צודקת שלא היו דברים מעולם, והלה לא הפקיד מאומה בידך, מהיכן אתה יודע את מקומו של העץ?". ללא אומר ודברים, החזיר האיש בבושת פנים את צרור הכסף בשלימותו לבעליו, מיד לאחר מכן ניגש האורח ל"אור החיים" הקדוש, נישק את ידיו והודה לו, על כי בחכמתו גילה את האמת ודן דין צדק. (עונג לשלחן שבת)