"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" – חכמי ישראל שסירבו לפסוק את דינה של ושתי

כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (ד ו)

מסופר בגמרא (מגילה יב:) שאחשוורוש בא להתייעץ עם חכמי ישראל בדבר העונש הראוי להטיל על ושתי, אבל חכמים דחו אותו בתואנות שונות, כי חששו שאם יורו לו להרוג אותה, הרי כאשר יתפקח מיינו ומכעסו, ידרוש את דמה מיד החכמים ויבוא להענישם ולפגוע בעם ישראל.

כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: יש לציין כי כיוונו לאמת, שכן מבואר בתרגום שני למגילת אסתר (ב א) לאחר שנהרגה ושתי, שלח אחשוורוש וקרא לכל השרים ואמר להם: אני דברתי מחמת משתה היין, ולמה גרמתם לי להרוג את ושתי ולהאבידה מן המלכות, חייכם שאני אהרוג אתכם ואאבד שמכם ממלכותי, ומיד נהרגו שרי המלך. ובמדרש רבה (אסתר, פתיחא אות יב) מובא: ושמתי כסאי בעילם והכרתי משם מלך ושרים, מלך – זו ושתי, ושרים – אלו שבעת שרי פרס ומדי.

נמצא שחכמינו זכרונם לטובה היו בבחינת חכם עדיף מנביא (ב"ב יב.) וצפו בתבונתם מה שהיה עתיד להיות, וסמא דכולא – משתוקא (ורפואת הכל – השתיקה) (מאור ישראל, ח"א עמ' רס"ב)