"ולא תונו איש את עמיתו" – לרבות אשתו: הסבא מסלבודקה שביקש מחילה מאשתו בכל ערב יום כיפור

ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך (כה יז)

כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: מסופר על הסבא מסלבודקה – רבי נתן צבי פינקל, שהיה דורש את הפסוק: ולא תונו את עמיתו – לרבות אשתו, והיה דורש מתלמידיו שיתייחסו בכבוד לנשותיהם, ומידת החסד שנדרש מכל אדם להיטיב עם חבריו, ראשית כל צריך לבצע אותה עם אשתו ובניו, שנאמר: ומבשרך לא תתעלם.

והיה נאה דורש ונאה מקיים, ותלמידיו ומקורביו ידעו לספר נפלאות על יחסו המיוחד כלפי אשתו הרבנית, שהיה מכבד אותה ועוזר לה למעלה מכוחותיו, ובכל זאת תמיד היה חושש שמא לא יצא ידי חובתו כלפיה, והיה מבקש סליחה ממנה, ומידי ערב יום הכיפורים, בטרם עוזבו את הבית לתפילת ערבית של היום הקדוש, היה עומד ומבקש ממנה בעיניים דומעות שתסלח לו מכל הלב. כי חשש שמא לא נהג עימה כשורה לפי כבודה, ולא היה זז מביתו עד שהייתה אומרת לו בפה מלא שהיא סולחת לו בלב שלם.

וראוי שגם האישה תבקש מבעלה סליחה, שמא עשתה במשך כל השנה דבר שאינו כרצונו וכך יזכו לחיות יחד באהבה ואחווה, שלום ורעות, ותשרה השכינה ביניהם. (ענף עץ אבות, פ"ג מט"ו)