"ואלה תולדות אהרן ומשה" – המלמד את בן חברו תורה, ומעשה בבעל "חבורי הלקט" שנוספו לו שנים כדי לזכות את הרבים

ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דיבר ה' את משה במדבר סיני (ג א)

מחובתינו ללמד אחרים תורה. רש"י כתב: ואינו מזכיר אלא בני אהרון ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א מביא סיפור על הגאון אברהם בר יהודה מק"ק קרמניץ זצ"ל כיצד ניצל ממות בטוח, כשהקב"ה הוסיף לו שנות חיים, בעבור שעתיד הוא לזכות את הרבים על ידי ספריו. ואלו הם דברי רבינו: בא וראה כמה גדולה זכותו של מזכה הרבים.

סיפור

מעשה שהיה אצל הגאון אברהם בר יהודה מורה צדק בק"ק קרמניץ זצ"ל, מחבר הספר "חבורי הלקט" [נדפס בלובלין שנת שע"א, בהסכמת הגאון בעל השל"ה וכמה גדולים], ובהקדמת הספר הובא המעשה הזה: פעם אחת חליתי מאוד והגעתי לשערי מות. והייתי מרותק על ערש דוי עד שהגעתי כמעט לגסיסה, אמרתי פוקדתי יתר שנותי, ובאו אלי אנשי החברא קדישא לשמור על יציאת נשמתי, ואז המו מעי בי, ולבי יחיל בקרבי, בזוכרי כי אורחין רחיקא וזוודין קלילא (כתובות סז.)

וכשהתקרבו אלי החברים של ה"חברא קדישא", ונוכחו כי נתקררו איברי והגעתי לבדקי מיתה, הורו לאנשי ביתי לצאת מהחדר. כי אז נשתנו פני והודי נהפך עלי למשחית...

אולם השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו קיים בי מה שנאמר יסר יסרני יה ולמות לא נתנני. וראיתי אז במו עיני איש עומד לפני ומראהו כמראה מלאך האלוקים, ונר דולק בידו, והיה דועך והולך, וכהרף עין נכבה, ושוב חזר ונדלק במהירות. ושאלתי אותו בקול תחנוני, יאמר לי אדוני מה הנר הזה?

והשיבני, דע, כי נר ה' נשמת אדם, רמזתי לך בנר שבידי כי ימי חייך שנקצבו לך עלי אדמות חלפו להם, ספו תמו, ועברו ימי צבאיך, אולם כמו שהנר הזה חיש מהרה חזר ונדלק, נרמז לך שבמהרה תהיה לך רפואה שלימה... וידוע תדע כי במשפט שלך שקלו בית דין של מעלה במאזניים את מעשיך, והיו כמה מיימינים ומשמאילים (כמ"ש ירושלמי ריש סנהדרין) ומעשיך נשקלו במאזניים... אבל אני מבשרך, כי האל הרחמן הקב"ה בכבודו ובעצמו הכריע את כף המאזנים לטובתך, ופסק להוסיף על שנותיך שנים רבות, ואמר למלאך המשחית הרף ידיך! כי ידעתי שיש לאל ידו עדיין לזכות את הרבים ולהיות ממצדיקי הרבים". "וחוקה חקקתי לך כי ביום השלישי תקום מחולי זה"... וכל זה היה שלושה ימים קודם חג השבועות..

כאשר פתר לי כן היה, שביום חג השבועות נעשתי ממש בריה חדשה, קמתי והלכתי לבית הכנסת, בלי שום משען, ובשרתי צדק בקהל רב, והללתי שם ה' בנגינותי, וקראתי פרשת עשרת הדברות כראוי, ועתה אזרתי כגבר חלצי וקמתי על משמרת הקודש לחבר הספר הזה, וקראתיו "חבורי הלקט" לזכרון, למען לזכות בו את הרבים. (משולחנו של מרן)