"לב יודע מרת נפשו" (המשך) – שאול מבקש מבעלת האוב להעלות את שמואל

לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר (משלי יד י) (המשך משבוע שעבר)

נבאר את הפסוקים מספר שמואל א' פ' כ"ח מה התרחש גם מאחרי הקלעים...

ויבאו אל האישה לילה קסמי לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך – שאול מבקש ממנה שתעלה לו נשמה באוב. ותאמר האישה אליו הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת הידעוני מן הארץ ולא אתה מתנקש בנפשי להמיתני – היא פוחדת ומזכירה לו שיש גזירה מהמלך שאסור להעלות באוב, היא כמובן לא ידעה שהוא בעצמו המלך.

שאול נשבע לה בה' שלא יקרה לה כלום. וכאן היא מתבלבלת, שכן אם הוא נשבע בה' זה אומר שהוא מאמין, ואם הוא מאמין, כיצד הוא מבקש להעלות באוב – הרי זה אסור? ולכן היא שואלת אותו: ותאמר האישה את 'מי' אעלה לך? האם להעלות נשמה של רשע כמו פרעה שאמר: 'מי ה' שאשמע בקולו', או נשמה של צדיק כמו אלו שאמרו: 'מי כמכה באילים ה''? שאול עונה לה שהוא מבקש להעלות את נשמת שמואל הנביא. היא עשתה מה שעשתה, אמרה מה שאמרה ממעשי הכישוף והאוב והעלתה את נשמת שמואל.

ותרא האישה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האישה אל שאול למה רמיתני ואתה שאול – איך ידעה שהוא שאול? אלא, כשהמת עולה בשביל החי, אם החי הוא אדם פשוט, הוא עולה כשפניו למטה ורגליו למעלה, ואם הוא עולה בשביל אדם מכובד כמו מלך – הוא עולה ישר, וכאן הוא עלה ישר ולכן הבינה שזה שאול, והיא פחדה ששאול בא לתפוס אותה על חם שהיא מעלה באוב (המשך אי"ה בשבוע הבא) (5 דקות)