"הנה רבקה לפניך" – הטלית קטן של הרבי מבעלז והחתן שחזר מנישואי תערובת

הנה רבקה לפניך קח ולך וגו' (כד נא)

סיפור

מעשה נפלא על חתן שנסוג מרצונו לשאת אישה מובא בספר "ואין למו מכשול"

מסופר על האדמו"ר רבי יהושע מבעלז זצ"ל, שפעם נכנס אל חדרו יהודי, שניכר על פניו עצב עמוק. כשפצה האיש את פיו וסח את אשר מעיק על ליבו, התבררה הסיבה ליגונו. סיפר האיש בקול רוטט מבכי: "בני יחידי התחבר לאנשים ריקים ופוחזים והושפע מדרכיהם הנלוזות. יצא לתרבות רעה, התדרדר מדחי אל דחי ועתה מתכוין לשאת אישה נוכריה.

"כה כעסתי כששמעתי זאת הוצאתי אותו מביתי. אך לאחר מעשה חשבתי לעצמי האם היה מן הראוי לעשות זאת או שמא היה עלי לנקוט בדרך אחרת".

"אכן", נענה הצדיק – "לא היה זה נכון להרחיקו מהבית. אתה צריך לקרב את הבן אליך. השב אותו הביתה והשתדל להביא אותו אלי".

שב האיש אל עירו והתחיל לחפש את בנו. כשמצאו, לא האמין שאותו בן שעזב את ביתו גאה והדור, ועתה מסכן ואומלל, בגדיו קרועים ומקום מגורים לא היה לו.

האב עשה כדברי הרבי ופנה אל בנו ואמר לו: "חזור הביתה". הבן הסכים ובבואו זכה ליחס נפלא. אביו האכילו והשקהו במיטב המאכלים ורכש עבורו בגדים חדשים. כל העת לא שוחח האב עם בנו מאומה על אודות שמתכוון להתחתן עם נוכריה, והבן התאושש מהעוני והמחסור.

באחד הימים פנה האב אל בנו ואמר לו: "מתעתד אני לנסוע לאדמו"ר מבעלז. התחפוץ להצטרף אלי?" הבן שהכיר טובה לאביו על כל מה שעשה עבורו, החליט לגרום לו נחת רוח והצטרף לנסיעה.

במהלך הנסיעה שוחחו השניים על נושאים רבים ובין היתר דיברו על אודות נישואיו. בזה הבן אמר בנחישות וחד-משמעית: "בעניין זה לא אשנה את דעתי ואיש בעולם לא יצליח להשפיע עלי לשנות את דעתי, וגם הרבי שלך לא יצליח בכך!!!"

"ומה בדבר בני משפחתה של אותה נוכריה?" שאל האב את בנו – "כיצד לא תחשוש מהם שמא רוצחים ושודדים הם?" "הו, אבא"... השיב הבן בביטול. "מדוע תחשוב כך, אנשים הגונים הם!"

בהגיעם לבעלז, נכנסו שניהם לרבי והרבי פתח בשיחה נלבבת עם הבן עד שחש כי הבן רוחש לו אמון רב.

לאחר מכן הגיש לו הרבי טלית-קטן, ואמר לו: "לבש אותה מתחת לבגדיך. אמור אתה להימצא בקרב הנוכרים וזה מקום סכנה, והטלית הזו תהא לך לשמירה".

הבן, שרחש אמון לרב ושמח כי הרבי כלל אינו מנסה להשפיע עליו לבל יינשא לנוכריה, הסכים ללבוש את הטלית-קטן.

זמן קצר לאחר ששבו האב ובנו מנסיעתם מהאדמו"ר בבעלז, הגיע מועד נישואיו של הבן, בהילולא וחינגא כדרכם של הנוכרים.

על פי עצת הרבי מבעלז, השתתף בטקס גם האב היהודי. הוא ישב מן הצד ליד שולחן קטן שהוכן במיוחד עבורו ועקב בעיניו אחר הנוכרים המתהוללים בראש השולחן. ישב בנו החתן והשתכר והתחולל כחבריו הגויים.

כטוב ליבו ביין חש הבן בחום רב והסיר את בגדו העליון. למרות זאת יקד היין-שרף בקרבו והציף אותו בחום. ניסה, איפוא, להשתחרר מעוד מלבוש ועוד מלבוש עד אשר ניגלה לעיני כל הקהל בגד מוזר – טלית קטן.

מיד קרא אחד הנוכחים בתדהמה: "הביטו! זהו בגד של יהודים! החתן לובש בגד של יהודים! החתן הוא יהודי!" כשראו זאת שאר הנוכרים, בחמת זעם התנפלו עליו ואמרו לו: "מדוע אמרת שאתה גוי? כיצד העזת?" הם הרעימו בקולותיהם והפליאו בו מכותיהם. מכות קשות ומכאיבות ספג החתן ונאלץ לנוס על נפשו כל עוד רוחו בו...

אותו חתן יהודי נוכח לדעת כי אכן בני משפחתם אינם אלא חבורת רוצחים ושודדים. החבילה נפרדה והבן נעשה לבעל תשובה וחזר לצור מחצבתו, והכל בזכות מצוות ציצית.

הא לך כוחה של מצווה היכולה להציל אדם אף שירד לשאול תחתית וכולם נואשו מהאפשרות להצילו, ובזכות מצווה אחת ניצל מנישואי תערובת המטמאים את האדם וצאצאיו לדורי-דורות. (ברכת דוד)