דלג לתוכן הראשי
כוונות

סיפורים · פרשת יתרו

"ששת ימים תעבוד" – הסוחר שלא הפסיק את שעת הלימוד גם מול הפסד עתק

מתוך עלון "תורה וחסד – בית זכריה"

סוחר אמיד קבע לעצמו שעת לימוד בבוקר ובערב. השטן הביא גדוד חיילים שהסוחר סיפק את צרכיו, וכשהגיעה פקודה לעזוב מיד, לא פתח את הדלת באמצע הלימוד. לאשתו אמר: אילו הייתי מת, מי היה חושב על החוב? – ורץ למחנה, השיגם וקיבל את כל החוב.

ששת ימים תעבוד (כ ט)

סיפור

מעשה בסוחר אמיד שהגיע לימי העמידה, וירא כי זקנו השחור הולך ומלבין וזהו איתות ממרום שאין האדם חי לעולם. ומה יביא איתו לעולם העליון, הלא "אין מלוין לאדם כסף וזהב, אלא מצוות ומעשים טובים בלבד", החליט לקבוע עיתים לתורה, חוק ולא יעבור, שעה אחת ביום לפני פתיחת החנות, ושעה בלילה לאחר סגירת החנות.

אין לנו מושג כמה חשובה במרום קביעת עיתים לתורה, איך מזככת היא את האדם ומרבה שכרו, עד שהתקנא בו השטן והחליט להניאו מקביעותו. מה עשה? הביא גדוד חיילים למחוזו של הסוחר, לערוך אימונים בסביבות עירו. מפקד הגדוד פנה אל הסוחר, ומינהו להיות ספק המזון, ההלבשה וההנעלה, וכל צרכי הגדוד.

שלושה חודשים סיפק להם הסוחר כל צרכיהם וחובם הלך ותפח. לפתע הגיע פקודה בהולה כתמיד: בתוך שעה עליהם לעקור מן המחוז, וכבר נשלחו העגלות להסיעם!

מיהר המפקד לחנותו של הסוחר לערוך חשבון, לקבל קבלה ולשלם במזומן. ומצא את החנות נעולה, הזמן דחוק והשעה עוברת. מיהר לביתו ושאל אודותיו, אמרה האישה "מיד אקרא לו".

התדפקה על דלתו ולא ענה, אמרה האישה למפקד: "זו שעת הלימוד שלו כעת, שאינו פוסק באמצע".

ענה המפקד: "בעוד חצי שעה אנו יוצאים". חזרה ונקשה בדלת ואמרה "המפקד כאן, ומבקש שתעשה חשבון כדי לשלם! פתח" ואין קול ואין עונה. האישה אמרה שהמפקד יוצא לדרך, והבעל אינו מתייחס לרווחים הרבים שציפו להם, ולכל ההשקעה תרד לטמיון של שלושה חודשי עבודה.

המפקד אמר לאישה: "את שלי אני עשיתי", והלך... כעבור כמה דקות הדלת נפתחה ובעלה יוצא מחדר לימודו קורן מאושר. "מה החיוך?" התמרמרה האישה "הפסדנו הון עתק! האם לא יכלת לפתוח את הדלת לעשר דקות, ואחר כך תלמד כל היום?!"...

"יש לי שאלה" ענה הבעל. "מה היה, לו היה הקצין מגיע, ומוצא אותי שוכב על הארץ, מכוסה בסדין צחור, ונרות למראשותי. מת. ואת מקוננת והילדים בוכים"...

"הס! אל תפתח פה לשטן! אילו דיבורים הם?!", ענתה אשתו מבועתת. "אבל לא ענית על שאלתי, אז מה עם החוב של הצבא? מי היה חושב עליו בכלל?!"

"אז בואי ונודה לאלוקינו, שאני חי, ורק שעתיים ביום, הריני כמת... ועתה, החשבון מסוכם ומוכן, והריני רץ אל המחנה ומקווה להשיגו ולגבות את החוב".

מיהר, ומצאם טרם נסיעתם. ושילמו לו את כל החוב ולא הפסיד מאומה, ועצת השטן נכשלה שעמד האיש בניסיון שלא הפסיק מהלימוד. (עונג לשולחן שבת)

מקורות

  • שמות כ ט
  • עונג לשולחן שבת
האם התשובה עזרה לך?
שתפו את הדף:וואטסאפ

כל התוכן על יתרולכל המאמרים