ענייני פורים – "והשתיה כדת", תענית אסתר, שלושת הימים ו"מהודו ועד כוש"

ענייני פורים

והשתיה כדת אין אונס כי כן יסד המלך לעשות כרצון איש ואיש, היינו התורה שנקראת אבן שתיה, אם האדם לומד התורה ברצונו בלי אונס שהיא כדת וכדין, כי כן צריך להיות, אזי יסד המלך הקב"ה לעשות כרצון איש ואיש שיהיה נעשית רצונו בכל מה שידרוש ויבקש. (בארות המים)

יום תענית אסתר, מסוגל מאוד להזכיר זכות מרדכי ואסתר, וכל מי שצריך לבקש רחמים, על איזה דבר שצריך להתפלל עליו, שיקח פנאי לעצמו ביום זה של התענית אסתר, ויאמר תחילה מזמור על 'איילת השחר' שדרשו חז"ל (מגילה טו:) על אסתר, ואחר כך יערוך תפילתו לבקשת צרכיו, ויזכיר זכותם שבזכותם יעתר לו השי"ת ב"ה, ויפתח שערי רחמים לתפילתו ותקובל תפילתו ברצון (קב הישר פצ"ז).

מעלת שלשת הימים: אמר כ"ק הרבי רבי יצחק זצללה"ה מווארקא, ש-י"א י"ב י"ג באדר, שלשה ימים אלו דוגמת שלשת ימי הגבלה למתן תורה, כן לפורים, דהדור קבלוהו בימי אחשורוש. (שם משמואל).

מובא בשם הרה"ק מברדיטשוב זי"ע, כי בנס פורים הראה הקב"ה אפילו אחרי שהגזר דין נכתב ונחתם, מכל מקום על ידי תפילות ותחנונים ותשובה יכולים ישראל לפתוח כל השערים, שעל ידי תפילותיהם הם יכולים לבקוע כל השערים, ואפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים (פסחים פ"ה ע"ב).

היהודי שמטייל מידי יום בשבע עשרים ומאה מדינה: הסביר הרב גמליאל רבינוביץ: כאן נרמז אחשורוש שהוא דרכו של יצר-הרע הרוצה לקחת מהיהודי את כל קנייניו ובפרט את קנין התפילה.

וזה נרמז בפסוק "מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה". ש"מהודו" דהיינו מתפילת הודו בה מתחילת התפילה, ועד ה'כוש' דהיינו הנשיקה שנותנים לסידור בסיום התפילה, במהלך כל התפילה מטייל לו המתפלל ב"שבע ועשרים ומאה מדינה" דהיינו בכל העולם כולו, עד שמגיע ו"עושה שלום" לכולם, לאחר נחיתתו מהסיבוב הארוך...