הלכות פורים – השמעת הקריאה לאוזניו, מתנות לאביונים, נפצים ומשלוח מנות

ד. השמעת הקריאה לאוזניו

לכתחילה על הקורא להשמיע את הקריאה לאזניו, ודבר זה מצוי שאם לא שמע מהשליח ציבור מילה ורוצה להשלים מהמגילה שבידו, עליו להשמיע לאזניו ובדיעבד אם ביטא בשפתיו יצא (חזו"ע עמ' נה).

ה. מתנות לאביונים לפני פורים

לא יתן מתנות לאביונים לפני פורים שמא יאכלו אותם לפני פורים, ובמקום צורך גדול יתנה עם העני שלא יזכה עד פורים. ואם נותן לגבאי צדקה על מנת שיחלק הגבאי ביום פורים, רשאי לעשות כן אף לכתחילה. (ילקו"י עמ' תריח).

ו. מתנות לאביונים עבור חברו

זכין לאדם שלא בפניו, ולכן רשאי לתת מתנות לאביונים עבור חברו בלי לידע אותו (ילקוט יוסף עמ' תרכד).

ז. כתיבת פסוקים בקישוטים

אין לכתוב כמו "ליהודים היתה אורה ושמחה" כיוון שיש לחוש שיבואו להיזרק ברחובות (שו"ע רפג ד).

ח. נפצים

אסור לשחק בנפצים שעלולים לגרום לבהלה (שו"ע תט,ג). ומי שיש באפשרותו להחרים להם את הנפצים מצוה לעשות כן, ואין חשש גזל (שו"ע רסו, כדין כדין המוצא חתול רע).

ט. משלוח מנות בעילום שם

השולח מנות בעילום שם לא יצא ידי חובה, ולכן מי ששלח מנות לרעהו כשלא היה בביתו אינו יוצא ידי חובה עד שידע מזה ביום פורים. וכן את המקבל ישן או שיכור לא יצא הנותן (ילקו"י תשלד-ו).

י. שתי מנות לאיש אחד

חייב לשלוח לחברו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר "ומשלוח מנות איש לרעהו" שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח (שו"ע תרצה ד).