"מפרי פי איש תשבע בטנו" – כוחו של הדיבור הטוב במצוות, משלי

משלי

מפרי פי איש תשבע בטנו, תבואת שפתיו ישבע (יח כ)

אדם יכול להרויח לנפשו הרבה מאוד בזכות דבורי פיו. ולמה? מאחר שכל מצוה מורכבת משלושה דברים: מחשבה, דיבור ומעשה. ואם אדם עושה רק את המעשה בלי הדיבור שמתלוה אליו, לפעמים יכול להפסיד הרבה. וכאשר מלוה לעשית המצוה את הדבור – מרויח. לדגומא בכיבוד הורים: המדרש אומר (עשרת הדברות): אמר רבי חייא בר אבא: יש אדם שמאכיל את אביו פסיוני (עופות משובחים) ונענש על זה, ויש אדם שנותן לאביו לטחון ברחיים וזוכה בזכות זה לחיי עולם הבא. איך יתכן? מעשה ביהודי אחד שבכל יום ויום היה מביא לו בנו שני זוגות יונים ומאכילו ומשקהו, יום אחד אמר לו: "בני מאיפה יש לך כסף להאכיל אותי כל יום שני פסיוני?" אמר לו הבן: "מה איכפת לך? מה שאני מביא לך תאכל בלי שאלות". זו דוגמא לאדם שנתן הרבה, אבל במקום שכר קיבל עונש, למה? כי לא מספיק רק מעשים טובים צריך גם דיבורים טובים. ולהיפך, מעשה באחד שהיה עובד בטחינת ריחים, פעם, הזעיק המלך את חיליו וקראו לאביו של הטוחן הזה ללכת. ראה הבן את טורח הדרך, ריחם עליו ואמר לו: "אבא, תטחן במקומי ותפרנס את עצמך ואנשי ביתי, ואני אלך במקומך לצבא" ושמח הזקן. הנה לנו מקרה שהבן מעביד את אביו קשה ובכל זאת זוכה לחיי עולם הבא, כי הכל תלוי בצורת הדיבור.

כך זה בכל תחום, אתה מבקר חולה? אל תסתפק בממתק, אלא תתענין בשלומו, תברך אותו, תדבר איתו – זו עיקר המצוה. וכן, כל ענין לימוד התורה והתפילות הוא בפה, אם כן, ראו כמה ניתן להרויח מהפה, ועל זה אמר שלמה המלך: מפרי פי איש תשבע בטנו, תבואת שפתיו ישבע! (5 דקות)