"זאת תהיה תורת המצורע" – שומר פיו ולשונו: האישה שקיללה ביום החופה

זאת תהיה תורת המצורע וגו' (יד ב)

"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" וזהירות יתירה האדם צריך להישמר שלא להוציא שום קללה של דבר רע על פגיעה שנעשתה לו, אפילו שהוא בטוח בצידקתו שחברו פגע בו, מ"מ צריך כוחות נפש ואמונה חזקה כדי להבין ש"חברו הפוגע" הוא רק שליחו של הקב"ה.

סיפור

הרב מנחם שטיין שליט"א הירצה בכנס שהתקיים בבת-ים בנושא "לשון הרע" במעלת וחשיבות האנשים היודעים מלשמור על פיהם ולשונם, והפליג לדבר על הזכות הגדולה שתהיה בחלקם.

תוך שיחתו ניגשה אישה בשנות החמישים לחייה אל הרב וביקשה לשתף את קהל המאזינים בסיפור אישי שיש לה לחיזוק דבריו.

בתחילה חשש הרב לתת לה לדבר, אך לאחר ששמע ממנה את קיצור הסיפור נתן לה לדבר.

לפני כשלושים שנה הכרתי בחור ואחרי כמה חודשים החלטנו להינשא. באחד הימים חברתי הטובה הגיעה לביתי לביקור, ובאותו זמן הגיע גם הבחור. התברר שזה היה עת השבר הגדול שלי. שבן זוגי הודיע לי שהוא רוצה להפסיק את הקשר.. ואינו יכול לפרט כרגע מדוע. ולאחר מכאן הבנתי שהבחור נפגש עם חברתי הטובה ממש מתחת לאפי ללא כל הסתייגות מצידה.

לא יכולתי לסבול זאת. הייתי כאובה, כועסת, לא יכולתי לתפקד ולא לאכול עד אשר קיבלתי את ההלם הגדול כשעוד הם מעיזים לשלוח לי הזמנה לחתונתם...

עם קבלת ההזמנה חשתי שהנה חיי נגמרו, וכל יום שחלף והתקרב יום החתונה היה מבחינתי סבל נפשי בל יתואר. הגיע יום החתונה. החלטתי כן להגיע לאולם ולראות אותה במו-עיני עם בן זוגי לשעבר (שהבטיח להינשא לי בזמנו) עומדים תחת החופה ולהסתכל עליהם.

"אני עומדת באולם ועוצמת את עיניי, מתייפחת בבכי: ריבונו של עולם! אני הייתי צריכה לעמוד שם במקומה... ריבונו של עולם! איך?... איך?... איך היא חטפה ממני את 'הבחור'?! איני יכולה לסבול זאת! אני לא יכולה להשלים עם זה! כל חיי לא אסלח לה!"

ואז התחלתי במסכת קללות: שלא יראו יום אחד טוב בחייהם... שלא יזכו לילדים מנישואים אלו.. ועוד. אך לפלא. שניהם זכו לילדים, הקימו בית של תורה, חיו נפלא, קנו בית גדול... ואני מתחילה, מצד שני, להרגיש שכל הקללות שקיללתי אותם ביום חופתם, הקב"ה פשוט העביר אלי אחת לאחת.

נשים יקרות! שלושים שנה אני סובלת! לא מצליחה למצוא את הזיווג שלי! אימא לילדים כנראה כבר לא אהיה! אין לי יום טוב אחד בחיי מאז! אני לבד בעולם! אני עוברת ייסורים גופניים ונפשיים.

באתי, א"כ, כאן לכנס הזה לומר לכן, נשים יקרות: אנא, שימרו על פיכן, על לשונכן; אל תוציאו מילים נגד הזולת גם אם זה מוצדק בעיניכן. ביום מן הימים זה יחזור חזרה אליכן בלי שציפיתן לזה. אני חותמת על זה...

נשים רבות דמעו באותו מעמד לשמע הסיפור וקיבלו על עצמן להתחזק מאוד בשמירת הלשון.

אחת הקבלות בפנקס הקבלות של ה"סבא מקלם" זיע"א, אשר חוזרת על עצמה פעמים רבות, היא להפעיל את כוח המחשבה קודם שמוציאים דיבור מהפה. (ברכת דוד)