סעודת מצווה על השבת אבידה – העני שמצא שרשרת זהב והשיבה בשמחה

וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה וגו' (כב ג)

סיפר החכם רבי אברהם ועקנין זצ"ל מירושלים, מעשה נפלא איך אדם פשוט מעיר ירושלים קיים מצוות השבת אבידה בדחילו ורחימו, ומעשה שהיה כך היה:

יהודי הלך ברחוב, ובליבו דאגה. עני מרוד היה, וחובות רבים לו, זמן פרעונם הגיע, מאין יבוא עזרו. הלך, וראשו שחוח בקדרות. ולפתע אורו עיניו. ברק ניצנוץ לכד את מבטו, התכופף, וראה שרשרת זהב טהור!

שמח היהודי על המציאה, אמנם עדיין אין לו כסף, אבל "מצווה" נזדמנה לידו! הרים את השרשרת וטמנה בכיסו, ומיהר לכתוב מספר מודעות, להדביקן בקירבת מקום ולהודיע בהן על מציאתה של שרשרת הזהב, על המאבד לגשת לכתובת פלונית, ויקבלה על פי סימנים, כדת וכהלכה.

עבר שבוע, עברו שבועיים, חודש וחודשיים, ואיש לא בא. כעבור שנה, נתקל האדם במודעה, ונזכר בשרשרת שאבדה לו, הגיע לכתובת ומסר את סימני השרשרת. רשם המוצא את הסימנים ואמר, תמתין כאן, ואני אכנס ואראה האם הסימנים נכונים. נכנס לחדר, הוציא את השרשרת מהמגירה, הסתכל בתשומת לב לראות האם אלו הסימנים, השיבה למקומה, חזר ואמר לאותו אדם: "נא המתן עוד קצת, תיכף אשוב". ויצא מן הבית.

כעבור כמה דקות שב עם עוד שמונה אנשים כשבידו סל כבד שקנה מחנות המכולת, והניח על השולחן לחם ופרפראות הפת. "טלו ידיכם, רבותי, לסעודת מצוה", אמר לשמונת האנשים שהתלוו אליו, "אבקשך", אמר לאורחו "טול גם אתה ידיך, וגם אני אטול ידי".

תמהו הכל, ונטלו ידיהם, בצעו על הפת ובעל הבית מזג יין לכוסות. "לחיים", אמר בשמחה, שאלוהו: לשמחה מה זו עושה? אמר, סעודת מצווה היא זו, פשוטה כמשמעה! לפני שנה מצאתי שרשרת, והיום בא בעליה לתובעה. מסר סימנים אחד לאחד. ועתה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו, הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה כמו שכתוב בתורה: "השב תשיבם לאחיך". ויהי נועם ה' אלו-קינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו" והוציא את השרשרת ונתנה לאורח בשמחה עצומה! (מעיין השבוע)