"הפתעה" בשקית – האברך שנרדם, שקית האשפה בשדה התעופה והתעוררות בחודש אלול

"הפתעה" בשקית

סיפר רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה באברך חשוב אשר ידיו רב לו ב'סיפורי צדיקים', ידען נפלא בהליכות והלכות חסידים ואנשי מעשה, ועל כן כשאחד ממפעלי 'קירוב' החליט לערוך 'סמינר' בעיירות אירופה למשך שבוע שלם, כולל תפילות על ציוני הצדיקים – נקרא האברך הנ"ל לעמוד בראש הנסיעה. מובן שההכנה לכך וסידור כל הנדרש – טיסות, אוטובוסים, מלונות וכו', כרוכה במאמצים אדירים עד כלות הכוחות, ואכן מיודענו עבד ללא לאות לילות כימים, החל בסידור בני הבית – הבנים והבנות כל אחד משאלותיו וצרכיו; השקעת כח ומח בבירור מקומות וזמני הנסיעה בשלימות, כדי שיצא דבר מתוקן ומקובל.

ויהי בחצי הלילה, אותו לילה שבו אמור לצאת מביתו בשעה 02:00 כשהטיסה היא בשעה 05:00, וכבר נגמרו כל ההכנות ואריזת החבילות, גם המונית כבר הוזמנה. השעון כבר הורה על השעה 1:30, והאיש החליט לנצל את מחצית השעה הנותרת להכין 'אמרי שפר' מושכי לבבות למשתתפי המסע.

אלא שבו ברגע שנתיישב, נעצמו שמורות עיניו מחוסר השינה המשווע, וכגודל מחסור השינה כן עמקות השינה, ותוך רגעים בודדים מצא את רוחו מופקדת ביד 'א-ל מלך נאמן'. מהר מאוד כחלום יעוף עבר הזמן, וכבר הראה השעון על השעה 02:00 והלה נם את שנתו העמוקה. נהג המונית שראה כי הזמן חולף החל צופר בקול רעש גדול, אלא שאת השכנים הצליח להעיר אבל לא את מיודענו. בלית ברירה התקשר לבעל הבית, ולא היה מענה נקש על הדלת, עד שבשעה טובה ומוצלחת בשעה 2:30 הועילו הדפיקות ומיודענו התעורר... בראותו את השעה נבהלה נפשו מרוב האיחור, תפס ונטל את חבילותיו מכל הבא לידו ורץ אל הרכב.

ומרוב בהלה לא שם לב שנטל עמו גם שקית האשפה שהוכנה בצידי הדלת להשליכה לפח הזבל.

במשך הנסיעה עד שדה התעופה גער בו הנהג – וכי לזו אחריות ייקרא, לישון שינת ישרים כשהמטוס עומד כבר להמריא? האברך קיבל הכל באהבה והצדיק את הדין, כשהוא מחזק את עצמו כי כך היא דרכה של תורה, ה'התחלות קשות' והמניעות עצומות, אך הכל לטובה.

בהגיעו לשדה התעופה כל עוד נשמתו באפו, החל לרוץ לעבר הפקידים הנוטלים את המזוודות מידי הנוסעים, וכדרכם פתחו בסדרת שאלות האם ארז בעצמו את החבילות ולאחר מכן הניחו את כל המזוודות במכונת 'שיקוף' והנה פצחה המכונה בצפצופים רמים, להודיע קבל עם ועדה שיש כאן חומר 'חשוד'...

מיד הורידו הפקידים את החבילות ופתחום לראות מה יש שם – באותו רגע שפתחו את שק הזבל פרץ החוצה ריח נורא של ריקבון, והיו שם שברי קופסאות שימורים ושאר ירקות ונוזלים... וכדי בזיון וקצף...

נטלוהו 'אחר כבוד' אל החדר פנימה, והתחילו לחקור אותו לשם מה הביא שק זה, שמא רצה לבנות איזה מטען חבלה מכל אותם שיירים... וסיפר להם את כל אשר קרהו.

כי לא יטוש ה' את עמו, משניכרו דברי אמת ונאמנו דבריו שחררוהו לחירות, ובס"ד אף הספיק לעלות על המטוס ברגע האחרון. מותש ועייף נפל על מושבו, כאוב היה עד למאוד וזמן רב לקח לו ליישב את דעתו ולהרגיע את נפשו ממפח הנפש שהכין לעצמו, מגערות הנהג, מקולות הבידוק והמסתעף.

אחר הדברים האלה כשוך... וכבר הספיק 'לסדר את נשימותיו' פתח את דרשתו לקהל המשתתפים, כשהוא מספר להם מ'בראשית' כיצד נרדם ועד שמצאו את האשפה 'לעיני כל ישראל' בביזיונות גדולים ועצומים.

ומוסר השכל הרבה יש בדבר, אמר. אילו הייתי מתעורר מיד לקול 'תרועת' הנהג, אזי הייתי מיושב בדעתי, ובדעה צלולה הייתי לוקח את המזוודות מתוך תשומת לב, ולא היתה באה לידי תקלה זו. אך מאחר שלא התעוררתי בפעם הראשונה, ואף לא בפעם השניה, אלא רק לאחר חצי שעה – על כן הייתי בהול ביותר ובחפזון נורא לקחתי חפציי בלי ראות, ועל כן באה עלי כל ה'פרשייה' הזו.

ולענייננו יאמר: מתחילת חודש אלול תוקעים בשופר לעורר ישנים מתרדמתם. אל נא נתעורר 'ברגע האחרון' – רק בראש השנה, כדי שלא נבוא עם כל 'שקי האשפה' שברשותנו... אלא נתעורר עתה, לפני בוא יום השם הגדול והנורא, ומתוך ישוב הדעת 'נזרוק' את כל חבילות העבירות, ונגיע זכיים נקיים ומצוחצחים לעבור לפניו כבני מרון. (באר הפרשה)