הבושה בשולחן הכבוד – מנהל הסמינר שוויתר על כבודו והתפלל על כלה מבוגרת

סיפור

סיפר הרב ליאור גלזר שליט"א. בחורה צדיקה ויראת ה' מסמינר 'וולף' בבני ברק התארסה עם בחור ישיבה צדיק וירא ה'. משפחת החתן והכלה הגיעו ראשונים לאולם ולאחריהם כל האורחים. החופה נערכה במעמד מרגש ומרומם, מיד כשנכנסו האורחים והתישבו במקומם. במזרח האולם נערך שולחן הכבוד, והרבנים החשובים שהשתתפו בחופה הוזמנו לשבת בשולחן הכבוד, כשביניהם התבקש אף מנהל הסמינר של הכלה, הרב וולף שליט"א, אשר הינו תלמיד חכם המבוגר לימים, לשבת בשולחן ליד החתן. האולם התמלא באורחים ואף שולחן הכבוד היה מלא עד אפס מקום. והנה כשהיו הכל עסוקים במנה הראשונה, הגיעו לאולם רבנים נוספים מהישיבה בה למד החתן.

לפתע, קם אחד מבחורי הישיבה ממקומו וניגש אל מנהל הסמינר הרב וולף ואמר לו: 'סלח לי אדוני, אבל עליך לפנות את המקום לרבנים שהגיעו מהישיבה, על מנת שיוכלו לשבת ליד החתן'. הבחור אולי התכוון לטובה, אך לא שם לב שהוא מבקש בקשה חצופה ומבישה ממנהל הסמינר החשוב לרדת משולחן הכבוד, ולחפש מקום בין שאר שולחנות האורחים שכבר היו מלאים. 'לא ידעתי את נפשי מרוב בושה', מתאר הרב וולף את המעמד המחפיר, 'ואיני מאחל לאף אדם להרגיש את ההרגשה שהרגשתי באותה העת'.

"נו, קום בבקשה אדוני, ואני אקח לך את הצלחת למקום אחר בין שאר האורחים באולם", הפציר הבחור בחוצפתו ואף הגדיל לעשות כשהרים במו ידיו את הצלחת שהיתה ערוכה במנה הראשונה של הרב.

אין בושה כמו זו לרדת משולחן הכבוד לעיני האורחים הרבים ולחפש לך מקום צדדי בפינת האולם, מתאר הרב וולף. אלא שמיד באותו הרגע נזכרתי במעשה שאירע אצל מרן הרב חיים קניבסקי זצוק"ל. יום אחד הגיע אל ביתו של הרב יהודי אשר שנים רבות לא זכה בילדים ושאל את הרב מה לעשות. השיב לו הרב שהעצה היחידה שיכול לתת לו, הוא שיחפש אדם שמבזים ומביישים אותו ברבים, ואם אותו אדם ישתוק ולא יגיב. יבקש את ברכתו, כי אז ישנה שעת רצון גדולה בשמים ובודאי שיזכה לישועה. ואכן לאחר כמה שבועות הגיע לחתונת קרובו וראה אדם אחד שמבזה את חברו ושופך את דמו לעיני כולם. מיד קפץ אותו יהודי ממקומו והתחנן אליו שלא ישיב לו. 'אנא, בשליחות הרב קניבסקי, אל תענה לו, ובשמים מתכפרים כל עוונותיך'. הוא שתק ולא הגיב ובסיום בירך את אותו יהודי שיזכה לזרע של קיימא. ואכן, שנה לאחר מכן זכה אותו יהודי בילדים.

ירדתי בבושה אדירה משולחן הכבוד, והחלטתי לנצל את המעמד, ומלמלתי בליבי: 'רבונו של עולם, אתה יודע כמה גדולה הבושה ורב הביזיון אשר עובר אני ברגעים אלו, על כן, אם מצאתי חן בעיניך בוראי, אנא, יודע אתה כי ישנה בחורה אחת בסמינר שלנו ששמה... אשר כבר שנים רבות לא מוצאת את זיווגה והינה היום כבת שלושים ושש. אנא מלך מלכי המלכים, אני מוותר על כבודי ויורד בבושה, ומבקש ממך שתשלח לה את זיווגה במהרה', סיימתי וירדתי. ובכן, לאחר כמה ימים. הציעו לאותה בחורה מבוגרת בחור מבוגר, ולאחר כמה פגישות החליטו להתארס. הבחור היה בגיל 41, והשניים זכו להינשא אחר שלושה חודשים והקימו משפחה לתפארת.

סיים הרב וולף ואמר: 'תמיד שמעתי סיפורים על אנשים אחרים שנושעו בזכות בזיונות, אך הפעם הרגשתי זאת על בשרי ואף הבנתי כמה גדול ומיוחד אדם שמקבל צער ובזיונות ושותק, אשר כל עוונותיו מתכפרים באותו רגע וברכותיו מתקבלות לפני צור שוכן מרומים'.

לפני כעשר שנים, כאשר היו אינשי דלא מעלי שביזו את מרן הרב שטיינמן זצוק"ל, אמר הרב: 'איזה אושר יש לי מכל רגע שמבזים אותי ומנקים אותי מעוונותי'. (האמנתי ואזמרה)