בעל התניא

תולדות חייו

רבי שניאור זלמן נולד בשנת 1745 בליאוזנה שברוסיה הלבנה. בצעירותו נודע כעילוי, ובגיל עשרים לערך הגיע למזריטש ונעשה לתלמידו של המגיד, תלמיד הבעל שם טוב. המגיד הטיל עליו לחבר שולחן ערוך חדש, מסודר ומנומק – ״שולחן ערוך הרב״ – שנעשה לספר פסיקה מרכזי בחסידות ומחוצה לה.

בשנת 1796 נדפס ספרו ״ליקוטי אמרים – תניא״, שבו פרש את שיטתו: עבודת ה׳ מתוך הבנה והתבוננות של השכל – חכמה, בינה ודעת, ראשי התיבות של ״חב״ד״ – ולא רק מתוך התלהבות הרגש. התניא עוסק בנפש האדם, במאבק בין ״הנפש האלוקית״ ל״נפש הבהמית״, ובדרך של ״הבינוני״ – האדם הרגיל ששולט במעשיו, בדיבורו ובמחשבתו.

במזריטש התקרב רבי שניאור זלמן גם לרבי אברהם ״המלאך״, בנו של המגיד, ולפי מסורת חב״ד למדו השניים זה מזה – זה נגלה וזה קבלה. בשנת 1772 נסע יחד עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק לווילנה כדי להיפגש עם הגר״א ולהסביר את דרך החסידות, אך הגר״א סירב לקבלם. בשנת 1777 עלה רבי מנחם מנדל מוויטבסק לארץ ישראל עם קבוצת חסידים, ורבי שניאור זלמן נעשה למנהיג החסידים ברוסיה הלבנה. הוא אסף כספים לחסידים בארץ ישראל, והאשמות שקשורות לכספים אלה היו מן העילות למאסרו. ב-1794 נדפסו ״הלכות תלמוד תורה״ שלו, ספר שמסדר את חובת הלימוד לכל אדם. בתניא נוספה בהמשך ״אגרת הקודש״ – מכתבים שכתב לחסידיו. בימי מלחמת נפוליאון, לפי מסורת חב״ד ולפי מכתבים שנשתמרו, ביקש את ניצחונה של רוסיה, מתוך חשש שהשלטון הצרפתי יביא עמו טמיעה. אחריו עמד בראש החסידות בנו, רבי דובער, שהעביר את מרכזה לעיירה ליובאוויטש.

בשנת 1798, בעקבות הלשנה של מתנגדי החסידות, נאסר בידי השלטונות הרוסיים והובא לפטרבורג. בי״ט בכסלו תקנ״ט שוחרר, ויום זה נחגג בחב״ד כ״חג הגאולה״ וכ״ראש השנה לחסידות״. כעבור זמן נאסר שוב ושוחרר. בשנת 1801 עבר לעיירה לאדי, שעל שמה הוא נקרא.

בשנת 1812, בזמן פלישת נפוליאון לרוסיה, ברח עם משפחתו מזרחה. בדרכו חלה, ונפטר בכפר פיענה בכ״ד בטבת תקע״ג, ונקבר בעיירה האדיץ׳. מלבד התניא ושולחן ערוך הרב חיבר את ״תורה אור״ ו״ליקוטי תורה״ על פרשות השבוע, וסידור בנוסח האר״י, שעליו מבוסס נוסח התפילה של חסידי חב״ד.

תורתו ושיטתו

התניא מבקש להראות לכל אדם שהעבודה של ״הבינוני״ אפשרית: גם מי שלבו עדיין נמשך לרע יכול לשלוט במחשבה, בדיבור ובמעשה, ולהגיע לאהבת ה׳ ויראתו מתוך התבוננות בגדולת הבורא. ״כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו״ (דברים ל, יד) הוא הפסוק שבשער הספר.

בחלק ״שער היחוד והאמונה״ מבאר בעל התניא שהבריאה מתחדשת בכל רגע מדבר ה׳, ומכאן ההכרה שאין דבר נפרד מן האלוקות. בשולחן ערוך הרב הוא מסדר את ההלכה בדרך מנומקת וברורה.

ללימוד באתר: ספר התניא · שולחן ערוך · נוסח האר״י

השפעתו על הדורות

חסידות חב״ד, שייסד, נעשתה לאחת התנועות החסידיות הגדולות והמאורגנות, ובמאה ה-20 התפשטה בכל העולם. ״שולחן ערוך הרב״ מובא כמעט בכל דף של המשנה ברורה, והתניא נלמד בחלוקה יומית בידי רבבות ונדפס באלפי מהדורות.

ספריו ותורתו

• ספר התניא – ספר היסוד של חסידות חב״ד, על הנפש ועבודת ה׳. לספר התניא – מבנה ועיקרים ←
• שולחן ערוך הרב – פסקי הלכה מנומקים על פי סדר השולחן ערוך. לשולחן ערוך ←
• סידור בנוסח האר״י – הסידור שעליו מבוסס נוסח התפילה של חב״ד. לנוסחי התפילה ←

יום ההילולא

יום ההילולא של בעל התניא חל בכ״ד בטבת. נקבר בעיירה האדיץ׳ שבאוקראינה. השנה הוא יחול בכ״ד טבת תשפ״ז, יום ראשון, 3 בינואר 2027 (בלוח השנה).

לחישוב יום השנה של כל נפטר: מחשבון יארצייט.

סיפורים על בעל התניא

• "והיית רק למעלה" – הצמח צדק בילדותו, העמוד הגבוה והעצה ללימוד התורה

  רבנו עובדיה יוסף סיפר שבחצר תלמוד התורה ליד בית בעל התניא התחרו הילדים מי יטפס לראש עמוד גבוה, ורק נכדו מנדל הצליח – כי לא הביט למטה אלא רק למעלה. בעל התניא אמר לו: כך גם בלימוד, אל תסתכל על הקטנים ממך, אלא תמיד על הגדולים ממך, ותעלה מעלה מעלה.

  מתוך עלון "תורה וחסד – בית זכריה", גיליון 331, פרשת כי תבוא תשפ״א

  לסיפור המלא ←מוזכרים גם: מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל

שאלות נפוצות