ויועצינו כבתחילה · עלון 486 · פרשת בראשית
תשובה:
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
אנחנו נמצאים בפרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה, והקב"ה מצווה על אדם הראשון שלא לאכול מעץ הדעת. בסופו של דבר מגיע הנחש והתוצאה ידועה. מה אנחנו יכולים ללמוד מפרשה זו, בכל הקשור להתגברות על עולם התאוות?
הספורנו כותב שהנחש הצליח להחטיא את חוה באמצעות כוח הדמיון, הוא פשוט הצליח להפעיל בה את הכוח המדמה. במוח של האדם יש מערכות שונות, ביניהן יש את מערכת השכל, ויש את מערכת הדמיון.
מערכות השכל והדמיון מתנגדות זו לזה. כאשר הדמיון פועל השכל נעול. אבל כאשר השכל פועל, הדמיון צריך להיות כפוף ונשלט על ידי השכל. אמנם לפעמים כאשר השכל פועל – הדמיון נעול.
כאשר הנחש הגיע לחוה, הוא הפעיל בה את כוח הציור הוא כוח המדמה. כוח הציור מחובר לחמשת החושים של האדם, וגם למערכת החוויה שלו. זאת היא מערכת הורמונלית שמגיבה לחמשת החושים, וכתוצאה מכך האדם מרגיש חוויה בגוף.
לא תמיד החוויה שהאדם מרגיש, מייצגת את המציאות האמיתית. מספיק שיהיה בדמיון שלו ציור, והמערכות הפנימיות שלו יגיבו בהתאם. זה לא בהכרח שהמראה שהאדם רואה הוא באמת נכון, והרבה פעמים החוויה שהאדם חווה, היא כתוצאה ממשהו שהוא רק מדמה.
בכוח המדמה יש כמה דרגות. יש מדמה שיש לו חיבור לשכל. הוא יושב על בסיס מסוים של אמת, והיצר הרע מעצים את רמת ההנאה מאותו בסיס. לעומתו יש כוח מדמה שאין לו שום בסיס שכלי.
אחד המשגיחים הביא דוגמאות לסוגים של המדמה:
אדם חוזר לביתו בשעת לילה מאוחרת. הרחוב ריק וחשוך, והנה הוא מתקרב לביתו והוא רואה מרחוק דמות של אדם העומד בפתח הבית. מיד תוקפת אותו חרדה, מי זה ממתין לו בפתח ביתו. אבל ככל שהוא מתקרב לבית, הוא מגלה שזה בסך הכל עמוד שתלויה עליו מגבעת… זהו מקרה קלאסי בו האדם נתקף חרדה וחווה מצב קשה, רק בגלל הכוח המדמה שלו. אבל באמת היה כאן בסיס של אמת, לציור שהדמיון שלו צייר. היה שם עמוד עם מגבעת, הכוח המדמה צייר ציור, והמערכת הפיזית של האדם הגיבה בהתאם, גם אם במציאות הציור לא היה אמיתי.
לעומת זאת, יש אדם שהולך בלילה בחשכה, וגם הוא נתקף חרדה בראותו אדם הממתין לו בפתח ביתו. אך כאשר הוא מתקרב אל הבית, הוא מגלה שכל הפחד שלו היה רק בדמיון, מפני שאף אחד לא המתין לו. גם עמוד עם מגבעת אין. זהו מדמה שאינו קשור בכלל אל השכל.
במאמר מוסגר נציין שישנם כוחות מדמים נוספים שמשפיעים על האדם בצורות שונות, והם יכולים להיות מאוד מסוכנים. אלו כוחות שיכולים להביא את האדם ח"ו לחולי הנפש, ואין כאן המקום לעסוק בהם.
היצר הרע מומחה בהפעלת הכוח המדמה, וזה בדיוק מה שעשה הנחש אצל חוה. הוא הפעיל אצלה את הדמיון וממילא גם את המערכת החושית. הספורנו מציין שבאותו הזמן הנחש הצליח להערים על האמת ולעקוף את השכל שלה. הוא ניצל את כוח השכנוע שלו, כדי להביא אותה למצב שבו היה "כוח שכלה החלוש", כדי להפעיל אצלה את הדמיון ולהכשיל אותה.
אדם שמפעיל כל הזמן את השכל, חושב כל הזמן צעד אחד קדימה, ומברר מה בדיוק יש בתוך הכוח המדמה הזה. ככל שהוא מתבונן הוא מגלה שאין שום דבר, ובנפול היסוד נופל כל הבניין.
אבל הספורנו מסביר שבדרך כלל אנשים לא רגילים לחשוב יותר מדי. לכן המדמה מצליח לתפוס אותם, ולאחר מכן יש ח"ו נפילה. גם ה"בית הלוי" בראשית פירושו לתורה, מסביר כיצד החוויה של האדם שבאה כתוצאה מן המדמה, יכולה להפיל את האדם, על אף שאין בזה כל אמת.
בדרך כלל אדם שרוצה להילחם בעולם התאוות, הוא למעשה מנסה להלחם בכוח המדמה ולנצח אותו. זאת אומרת שלפני כל דבר שעולה לו בדמיון, קודם כל הוא חושב, מברר ומסביר לעצמו, שהציור שהוא רואה קיים רק בדמיון, ובמציאות מדובר בשקר, ובסופו של דבר ההנאה היא לא אמיתית.
אבל באמת זה לא מספיק בשביל לנצח את התאוות. אנשים רגילים להתייחס לכוח המדמה כאל כוח כללי בדמיון של האדם, אבל בפועל הכוח הזה משפיע על רבדים נוספים בחיי האדם, ולא מספיק לנצח רק את הרובד של ציור התאוות.
המדמה הוא כמו עץ עם כמה ענפים. אם מנסים לטפל בענף אחד שיש עליו פירות באושים, ולא מטפלים בענפים האחרים, לא מצליחים להגיע לשורש הבעיה, ולכן הוא חוזר. הרבה פעמים כאשר נלחמים בענף אחד, אי אפשר להתרכז במלחמות עם ענפים אחרים, ולכן יש נפילות. מה הם הענפים האחרים של הכוח המדמה? אדם הראשון חטא ויצא מעולמו וגורש מגן עדן, כתוצאה מחטא התאוה. חז"ל אומרים: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ד, כא). שלושת הדברים הללו הם כוח יוצא של המדמה.
את עניין התאוות כבר הסברנו. גם הקנאה באה כתוצאה מהדמיון, למה לשני יש ולי אין. ואמנם הרבה פעמים כאשר נכנסים לתוך חיי השני, רואים עד כמה החיים שלו לא כל כך טובים, ועד כמה אף אחד לא ירצה לקבל את כל 'החבילה' שלו.
הרבה פעמים האדם מתעלם מהעובדה: "שאין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה" (יומא לח:), וישנם עוד הרבה מאמרי חז"ל בעניין זה. השורש של הקנאה נמצא בעולם של המדמה, כי לכל אדם יש את החיים הפרטיים שלו ואת השליחות מהמקום שלו, ואף אחד לא יכול לעשות את השליחות של השני.
אותו הדבר זה גם הכבוד. הכבוד הוא הצורך של האדם בהתייחסות מהסביבה. האדם רוצה שיעריכו אותו, שיכבדו אותו, שידעו מי הוא ועוד. גם הכבוד הוא דבר מדומה, כי הרבה פעמים נדמה לאדם שמכבדים אותו והוא מרגיש טוב עם עצמו. אבל כל זה הוא שקר, כי מאחורי הגב לועגים לו.
הכבוד האמיתי של האדם מגיע רק מהמלחמה שלו עם עצמו, מעבודת ה' שלו ומחיי הנשמה. "למען יזמרך כבוד" (תהילים ל, יג) – מסבירים המפרשים שהכבוד הוא הנשמה, ויש הרבה מה להאריך בזה.
בחטא של עץ הדעת, הנפילה היתה בגלל המדמה, כאשר השכל נפל ונכנס לעולם של דמיון. לאחר החטא אמר אדם הראשון: "את קולך שמעתי בגן ואירא". תקפה אותו חרדה. בדרך כלל החרדה מגיעה גם היא מהמדמה, חוץ מיראת ה' ששייכת לשכל.
אם האדם רוצה לעשות עם עצמו עבודה אמיתית, כדי להיחלץ ממלתעות היצר, הוא חייב לפעול בשלושת המישורים של המדמה, שהם הקנאה, התאוה והכבוד. המלחמה לא צריכה להיות רק לגבי תאוות, אלא בכל המישורים.
כאשר המדמה נשלט בידי היצר הרע, הוא משפיע על הקנאה, התאוה והכבוד, ואז האדם יכול ליפול ח"ו לחרדות, מתחים, דאגות, כעסים, מחלוקות, ממש עולם ומלואו רח"ל. אי אפשר לעבוד רק על המדמה של התאוות, ולהשאיר את הענפים האחרים ללא טיפול, כי אז המדמה ממשיך להיות תחת שליטתו של היצר. זאת הסיבה שאנשים לא מצליחים להחזיק מעמד בעולם התאוות. אולם אדם שמקבל על עצמו להילחם בכל הענפים כנגד המדמה, הרי "הבא ליטהר מסייעין אותו". הוא צריך להתחיל לעשות עם עצמו עבודה, לא לקנא באחרים כי זה הכל דמיונות, לא לבקש כבוד מאחרים כי זה לא אמת אלא שקר, וגם להתבונן כנגד עולם התאוות. או אז לא יהיו לאדם, לא חרדות, לא פחדים, לא דאגות, לא תאוות ולא כעסים. יהיו לו רק חיים שלווים. זאת התשובה לאותו אדם שמנסה לעבוד על עצמו כנגד עולם התאוות אך הוא לא מצליח. הוא צריך לשאול את עצמו, האם הוא נלחם ומגרש את היצר, גם משאר החלקים של המדמה. כי אם לא, הרי הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.
ברגע שהאדם ידאג שהיצר הרע לא יוכל להחזיק אותו, וגם לא יוכל להחזיק את כל כוח המדמה שלו, אז יתחיל לפעול במלואו השכל של האדם, והוא יזכה להגיע למושגים של "עולמך תראה בחייך".