תשומת לב (ב)

איך מבררים מה השורש?

אחת הדרכים היא, לשאול אותו. אין הכוונה לשאול אותו בשעת מעשה "למה אתה עושה את זה?!" שאלה בעיתוי כזה לא תוביל לשיח בונה, ורק עשויה להישמע כתוכחה ושיפוט.

אלא, לאחר שעברו לפחות 30 דקות מאז האירוע, מומלץ לאמא לפנות לעצמה 5 דקות של רגיעה (אם יש דבר כזה) מסדר יומה העמוס, להתיישב יחד עם הילד על הספה או על כוס תה, ולשאול אותו ברוך ובנועם שאלות הכוונה מגוונות.

ככל שהאמא תחזיק במגוון רחב יותר של שאלות ותגובות, יהיה לה יותר קל להגיע לחקר הסיבה.

שאלות לדוגמא: 1) "כשמוישי וחני יושבים יחד ומשחקים, זה משמח אותך או מעציב אותך?" 2) "אני מבינה שהיתה לך סיבה להעיף להם את המשחק, אולי אתה יודע מה היתה הסיבה?" 3) "האם מוישי או חני עושים משהו שמעצבן אותך?"

ומה יהיו התשובות של הילד?

התשובות של הילד לא יתקבלו הרגע ובמדויק, אלא טיפין טיפין, ולכן יש להמשיך לשוחח איתו, במטרה לחשוף את הרובד שמתחת למשפטים הפשטניים שלו.

לדוגמא: אם הילד עונה, "כי הם משתלטים על כל המשחקים ולא משאירים לי כלום" - זה עשוי לרמז על צורך שלו בשליטה.

האמא יכולה להגיב ב: "היית מעדיף שיהיו משחקים רק שלך?"

ולנסות לחשוב יחד עמו איפה כן האיזורים שבהם ההורים יעניקו לו יותר שליטה. אם הילד עונה, "כי אין לי אוטו מהבהב כמו של מוישי אחי" - יתכן שזו 'סתם' קנאה, ויתכן שזה מעיד על צורך מסוים בריגושים שאינו מקבל מענה.

ניתן לשאול אותו: "איזה עוד דברים אין לך והיית רוצה?"

התשובות שלו עשויות לחשוף מכנה משותף בין הצרכים והרצונות שהוא מביע, שעשויים יחד להעיד על צורך מסוים שלו.

לפי התשובות יוכלו ההורים להבין האם אכן יש כאן איזה צורך שלו שכדאי להשלים לו, או אולי יש לשוחח עמו על דרכי הכרה וניהול של רגשות שליליים.