מטמונים מהפרשה

"ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה" (י, א).

בזמנו של הצדיק רבי יצחק מווארקא נגזרה גזירה מאת הממשלה לשרוף את כל ספרי ה״שלחן ערוך״...

זאת בתואנה כי לממשלה חוקים משלה ועל פיהם מנוהלים כל סדרי המדינה, ואילו היהודים מנהלים את אורח חיים על פי ה״שלחן ערוך״, לכן אחת דתו של ספר זה להישרף...

קרא רבי יצחק לאחד מחסידיו, שהיה בעל קשרים מסועפים עם ראשי השלטון, ובקש ממנו כי ילך ויפעל אצל שרי הממשלה לביטול רוע הגזירה.

כל אשר מצווה עלי הרבי אעשה! - אמר החסיד - אולם חושש אני מאד לחיי, כי ידוע לכל שהשר העומד מאחורי גזירה זו הוא שר המשפטים המוכר כשונא ישראל מובהק, ואם אבוא אליו בבקשה מעין זו יכול הדבר לעלות לי בחיי...

אל תחשוש כלל - אמר הרבי - בפרשת השבוע אנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו ״בא אל פרעה״, ומדוע לא אמר לו ״לך אל פרעה״?

אין זאת - תירץ הרבי - אלא שהיה משה רבנו מתיירא ללכת אל בית פרעה מחשש שמא ירע לו, לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״בא אל פרעה״ דהיינו בא עימי יחדיו, אני אהיה אתך בכל אשר תלך!

עשה אותו חסיד כאשר ציוה על הרבי ובחסדי שמים בוטלה הגזירה.

"החודש הזה לכם" (יב, ב).

הסבר נפלא בפסוק זה אמר הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר: המתבונן במהלכו של הירח יראה כי רמז גדול יש בכך לענין התשובה, שהרי הירח מאיר כולו באור יקרות ואז הוא מתחיל להשחיר ולהחשיך מעט עד שהוא נעלם כולו בחשיכה הגדולה.

כך גם האדם שנברא מתחילה כנפש טהורה וזכה ולאחר מכן מתלכלך בעוונות עד שלעיתים מתכסה כולו...

מכאן - אמר רבי יחזקאל - שמי שנכשל בעוון אל לו להתייאש, שהרי כשם שהירח חוזר ומאיר כך גם הרשע יכול על ידי תשובה להתנקות מזוהמת מעשיו, ואז נפשו תאיר כבתחילה.

כך גם היה בשעה שמשה רבינו ציוה על בני ישראל: ״משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח״, ומפרש רש״י (י״ב, ו׳): משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה. באותה שעה היו בני ישראל במבוכה שהרי איך יכולים הם להתקרב אל ה׳ לאחר ששקעו במ״ט שערי טומאה.

משום כך ציוה עליהם הקדוש ברוך הוא תחילה את מצות קידוש החודש ממנה למדו שגם אחרי שאור הלבנה מתכסה כולו בחושך, יכול הוא לשוב ולהאיר כבתחילה, ואם כן גם הם ישובו להאיר אם ימשכו ידיהם מעבודה זרה, יחזרו בתשובה שלימה ויקבלו עליהם עול מצוות.