לאורו נלך

רבינו הגדול זצוקל"ה הנהיג לחיזוק שמירת השבת – מנהג יציאת השבת לפי שיטת רבינו תם לחומרא! בכל עת עורר ותבע רבינו בשיעוריו הרבים, שחשוב ונכון לנהוג לחומרא, כדעת רבינו תם ביציאת השבת, מפני שרבים מהפוסקים סוברים כדעת רבינו תם, ועל צבאם מרן ה'שלחן ערוך' שקיבלנו הוראותיו, והיה רגיל להוסיף, שהרדב"ז העיד שראה כדברי ר"ת בירושלמי.

ובספרו 'חזון עובדיה' (שבת, ח"ב עמ' שע"ג) כתב: "וכל המחמירים בזה במוצאי שבת ויום טוב, ישאו ברכה מאת ה', וכן יש ליזהר בכל זה גם בתענית במוצאי יום הכיפורים דהוי מדאוריתא". דבריו הקדושים שיצאו מליבו הטהור, נכנסו לליבותיהם של רבבות ואלפי ישראל ההולכים לאורו של מרן זצ"ל, להוציא את השבת כדעת רבינו תם. לא בכדי בתקופה שלפני פטירתו של רבינו זצוקל"ה, היתה התעוררות גדולה בעם ישראל לחיזוק שמירת השבת לרפואתו של רבינו. אלפים ורבבות מעמך בית ישראל, הקדימו לקבל את השבת מוקדם יותר ממה שהם רגילים, ואיחרו להוציא את השבת כדעת רבינו תם, אין זה אלא שדבר שנצטער בו אותו צדיק, זיכוהו מן השמים שיהיה שליח נאמן לעורר עליו את כל רבבות אלפי ישראל.

סיפר הרה"ג יוסף חי סימן טוב שליט"א: זכורני שלפני כחמש עשרה שנה, היה אדם שבבעלותו קניון גדול, ופרץ פירצה חמורה בחומת השבת, והעז לפתוח את הקניון גם בשבת קודש, רח"ל. הכל ניסו לשכנעו ולדבר על ליבו, שיסגור את הקניון בשבת. אך ללא הועיל, גם הפגנות ושאר דברי כיבושין לא הועילו, למרות הכל עמד במרדו ולא סגר את הקניון. סוף דבר היה, שנכנס פנימה אל הקודש אצל מרן עט"ר רבינו זצוקל"ה. התחיל רבינו לדבר על ליבו דברים נעימים בנועם שיח, וציטט לו את מאמר הכתוב: "מחלליה מות יומת", אך ללא הועיל. ראה רבינו את סירובו, והחל לבכות על שעדיין מסרב לסגור את הקניון בשבת, ואיך מסוגל לקבל על עצמו עונש מוות בר מינן. בעל הקניון, שראה עד היכן הדברים מגיעים, ביקש מיד להניח את דעתו של רבינו, וקיבל על עצמו לסגור את הקניון בשבת, ומאז שקטה הארץ!

פעם אחת, כשצעד רבינו בסמוך לאחד הכבישים בתל אביב בשבת, כאשר היה מכתת רגליו להרביץ תורה מבית מדרש לבית מדרש, נעצרה לידו ניידת משטרה המטיילת לתומה. פנו השוטרים לרבינו, ושאלו להיכן מוביל אותו הרחוב בו הם נמצאים. לשמע שאלה זו הכרוכה בחילול שבת, נחרד רבינו זצוקל"ה והזדעזע ממעשה נפשע זה של חילול השבת, ומיד השיב: "מכאן ישר לעזאזל"…

ונפנה לדרכו.