לרגל מסע גדולי ישראל בראשם מנהיג הדור מרן הגר"ד לנדו שליט"א למען קרן עולם התורה: נביא הנהגות רבינו בדיני צדקה

1. כמו שהביא המשנ"ב (נ"א, י"ט) שהאר"י ז"ל היה נותן צדקה כשאמר "ואתה מושל בכל". וכן הביא עוד (צ"ב, ל"ו) שבאיזה קהלות קדושות ניתקן המנהג ליתן צדקה כשמגיע להפסוק והעושר וכו' ואתה מושל בכל.

2. ובנו הגראי"ש שליט"א אמר לי, שהיה נותן לעני מראש, ומתנה עמו כנ"ל, והיה נוהג לעשות כן מידי ראש חודש עבור כל החודש. וכן הדריכו רבינו לפני חתונתו להרגיל עצמו בכך. ולפעמים [כנראה כשלא היה עני מצוי לפניו] היה מניח מראש את המטבע הגדולה בקופת בית הכנסת. ואפשר שהקדים בדווקא ליתן לעני ולא החזיק המטבע אצלו, כדי שלא יעמוד בחשש בל תאחר כיון דקיימי עניים, שאף שבשו"ע (יו"ד רנ"ז, ג') כתוב שכשמפרש מתחילה שמפריש על דעת שיתן על יד על יד, מועיל התנאי שלא יעבור בבל תאחר, מיהו הטור שם הביא בזה מחלוקת ראשונים. עוד יתכן שכשהיה מייחד מטבע היה מתנה שלא יחול שם צדקה עד שיבא ליד עני, כמו שמביא רבינו בדרך אמונה (מתנו"ע ח', ח') שכך יעץ החזו"א לעשות כדי שלא לעבור בבל תאחר. ומ"מ יהיה בזה חידוש גדול שבכה"ג יקיים את הענין ליתן צדקה, שהרי עדיין לא חל על זה שם צדקה. ולכן העדיף ליתנו לעני קודם.

3. כמו שכתב הבאר היטב (נ"א, ז') לתת ב' פרוטות לגבאי וא' לקופה, והוזכר בכמה מן הפוסקים. ועי' בספר כף החיים (או"ח נ"א, מ"ד) ובספר בן איש חי (שנה א' פר' ויגש) שכתב כיו"ב, ושהוא ע"פ הסוד.

4. לפי שהגרע"א (שו"ת קמא סי' קנ"ט) נסתפק בדבר, וצידד שאין לעשות מעשה קנין לפני שבת כדי שיחול בשבת, אף שבשבת אינו עושה שום מעשה בידים, אולם החזו"א הכריע שמותר לעשות כן, [עי' שונה הלכות (ש"ו, י"ב) בשם החזו"א (דמאי ט', י"ב), ועי' עוד בקה"י (נדרים סי' כ"ו)]. ולפי המסופר בתחילה התנה רבינו בסתם, ולא חישב את דעת הגרעק"א בתנאו, והתנה שיהא כן בכל יום ויום כשאומר פסוק "ואתה מושל בכל", והעירו לו מדברי הגרעק"א שאוסר בכה"ג לעשות בחול שיחול הקנין בשבת, ומאז פסק לומר בשבת פסוק זה של ואתה מושל בכל, עד שנשלם שיעורו של אותו מטבע. ולאחר מכן החל להוסיף בתנאו שאם ההלכה כדעת רעק"א לא תחול הצדקה על המטבע בשבת.

5. כן נשאל רבינו ע"י יבדל"ח רשכבה"ג רבינו מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו שליט"א לפי המבואר בשו"ע (או"ח ס"ג, ו') שהקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו וכו', ואיסור זה אף כשמפסיק מלקרוא כדמוכח מסוגיית הגמ' (יומא י"ט ב') ומבואר בראשונים שמדמים מלאכה לרמיזה, ולפי זה יש לדון בעניים הבאים באמצע קריאת שמע ואם לא יתנו להם ילכו, מהו ליתן להם אי הוי כמלאכה ואסור או לא. והשיבו רבינו: די"ל שאין זו מלאכה, אך יש לפטור משום עוסק במצוה, [ומרן החזו"א זצ"ל הורה לי שחייב לקום מפני ת"ח אפילו בפסוק ראשון], ולמעשה צ"ע. וחזר רבינו הגר"ד ושאל שיש לתלות הדבר במחלוקת הראשונים, אי עוסק במצוה פטור מן המצוה גם כשלא תתבטל המצוה הראשונה. וע"ז השיבו רבינו דבביאור הלכה (ל"ח, ד"ה אם צריך) מבואר דקיי"ל שפטור מן המצוה גם כשלא תתבטל הראשונה, אא"כ אין במצוה השניה שום טירחא. ועוד שאל רבינו הגר"ד למה שדן הפמ"ג אם העוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא, ולכך יש לדון לענין פרשה שניה ואפילו פרשה ראשונה לכמה ראשונים היא מדרבנן חוץ מפסוק ראשון. וע"ז השיבו רבינו: מסוגיית הגמ' (סוכה כ"ו א') לענין ההולכין לדבר מצוה שפטורין מן הסוכה, אטו ההולך להקביל פני רבו ברגל מצ"ע דאורייתא הוא. [שיח דבר א' רכ"ט וכו'].

6. ראה בקריינא דאגרתא (אגרת תנב) שכתב, בודאי ענין גדול וקדוש הוא ליתן מעשר כספים, ובלעדי זה כמעט שא"א לקיים מצות צדקה כדין, וזכותה גדול מאד מלבד אכילת פירות בעוה"ז. אמנם אין זה חיוב גמור כצדקה וכיו"ב, ולכך השיב רבינו שיכול ליתן מעשר כספים מדמי שביעית, אף שאין פוסקים מהם צדקה לעניים כמש"כ הרמב"ם (שו"י ו', י'), ומשום שצדקה הוא חיוב גמור לכך אסור לפרעו מדמי שביעית, משא"כ מעשר כספים אף שהוא ענין גדול מ"מ אינו חיוב, לכך רשאי להפרישו מדמי שביעית.

8. נשאל רבינו על מה שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית כח, כב) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, מה באה לרבות תיבת וכל. והשיב רבינו שי"ל שהכוונה שגם מבניו יתן מעשר, ונתן את שבט לוי, כמבואר במדרש רבה (פרשה ע', ז') הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, עיי"ש החשבון. [ראה בטעמא דקרא פר' ויצא].

9. ראה מש"כ רבינו בדרך אמונה (מתנו"ע ז', כ"ז) שיש דעות אם יכול לעשות ממעשר כספים שאר מצוות, דיש מחמירין שמעות מעשר כספים הוו רק לעניים, אא"כ התנה מתחילה שיוכל ליתן לשאר מצוות, ולכך טוב שיתנה כן מתחילה, ואם לא התנה מהנכון להחמיר ליתן רק לעניים, ומקורו לזה מספר אהבת חסד להחפץ חיים (ח"ב פי"ח). ועיי"ש עוד. ובספר קריינא דאגרתא (אגרת תנג) כתב שמי שיש לו תנאי קודם שהתחיל לנהוג מעשר, שיהא יכול לתתו לכל דבר מצוה שירצה, כל ענין של קידוש שם שמים נחשב ודאי בכלל מצוה, עיי"ש עוד. ולענין ליתן ממעשר כספים להדפסת ספר, הביא רבינו (שם ציון ההלכה אות ס') בשם החזו"א שאסר אפילו כשהמחבר עני, אא"כ הוא ספר שכל העולם צריכין לו, דאז אמרינן דהכל עניים הם אצל ספר תורה ורשאי. ומ"מ אם המחבר עני ומתפרנס ממכירת ספריו יש להתיר אפילו בסתם ספר. וראה מש"כ רבינו (ביאור ההלכה מתנו"ע ז', ה'). היה רבינו אומר בשם החזו"א שאפשר ליתן מכסף המעשר, מחצה לקרובים ומחצה לשאר עניים, כמו שמצינו לענין פאה (פאה ח', ו') היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה. וכתב כן רבינו בדרך אמונה (מתנו"ע ז', ק"ד) שכן ראוי לנהוג, אם לא שקרוביו נזקקין ביותר. וראה מה שציין שם רבינו בציון ההלכה (אות רמ"ז). וראה גם באגרות ורשימות קה"י (ח"א סי' כ"ה) שדן בענין זה, ומ"מ העיר שאם התחייב ליתן לקרובו, ובשעה שהתחייב לא פי' שיתן ממעות מעשר, בכה"ג לא יוכל לפרוע מה שחייב כבר ממעות מעשר, שאינו יכול לפרוע חובו ממעות מעשר כספים.

9. והביא רבינו מקור לכך מדברי התוספתא (מע"ש ה', י"ד) "כל העוסקין במצות, פיהם פתוח בתפלה לפני המקום, שנא' (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך וגו'". והיה מראה דברי ההג' מיי' (סוף ספר זרעים אות ל') שכתב לענין מצות הפרשת חלה שתתפלל האשה בשעה שהמצוה בידה ומקיימת אותה כהלכותיה. וראה גם בספר חפץ חיים עה"ת (פרשת כי תבא) שכתב, העיקר וכו' ולבקש אחרי קיום המצוה, כמו שאנו אומרים תפילות הרחמן אחרי שקיימנו מצות ברכת המזון.

10. שכן הוא פשטות לשון הגמ' (ב"ב ח' ב') מצא מעות בשוק לא יתנם לתוך כיסו אלא נותן לתוך ארנקי של צדקה וכו', וכן פסק הרמב"ם (מתנו"ע ט', ט') והשו"ע (יו"ד רנ"ז, א'), הרי שאת מעות הצדקה נותנים בתוך ארנקי, ואת מעותיו נותן בתוך כיסו. [אף שהיה מקום לפרש דכיסו היינו ארנק המעות שלו, ולאו דווקא כיס המחובר לבגד. ועי' בגמ' כתובות ס"ז א'. וראה ספר נזר החיים מתנו"ע סופ"ט].