בדרכו אמונה · פרשת חיי שרה

לרגל מסע גדולי ישראל בראשם מנהיג הדור מרן הגר"ד לנדו שליט"א למען קרן עולם התורה: נביא הנהגות רבינו בדיני צדקה

א. קיים המנהג לתת צדקה באמירת ויברך דוד[1], שבדר"כ אין העני מצוי, ע"י שייחד מראש מטבע לצדקה[2], והתנה שכל פעם שיגיע ל"ואתה מושל בכל", יחול על שתי פרוטות מהמטבע צדקה לעני, ואח"כ יחול צדקה על פרוטה נוספת במטבע[3]. והוסיף תנאי, שאם מותר לעשות כן שיחול בשבת, עושה כן, ואם לאו לא[4].

ב. נשאל רבינו אם מותר ליתן צדקה באמצע קריאת שמע, אי הוי כמלאכה. והשיב רבינו שיש להסתפק לפוטרו משום עוסק במצוה[5].

ג. הקפיד להפריש מיד[6] את המעשר כספים ממילגת הכולל, מפדיון מכירת הספרים וכדו'. והזכיר לבניו לעשר מיד ממתנות בר מצוה ודמי חנוכה וכדו'..

ד. מעשר[7] כספים נתן לעניים[8].. והתוספת לחומש אמר שמקילין ליתן ממנו לכל מצוה.

ה. נשאל אם הנותן צדקה כדי שיבריא, יתפלל ע"ז בפירוש בשעת קיום המצוה, או שיתן בסתם ויכוין בלבו ע"ז. ואמר שטוב והגון לבקש בתפילה בכל מעשה מצוה[9].

ו. רבינו היה נוהג ליתן את כספי הצדקה בארנק מיוחד, וכספו הפרטי היה מניח בכיסו[10].

שו"ת עם רביה"ק בעניני הפרשה – לוקט מספר שמחת מרדכי

כבת עשרים לחטא

[כג א] וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:

שאלה. ויהיו חיי שרה מאה שנה וכו' וברש"י בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא, וצ"ע שאעפ"י שבי"ד של מעלה לא מענישים עד עשרים שנה, מ"מ בבי"ד של מטה מענישים, וא"כ שייך שיהיה חטא.

תשובה. הכוונה לעניין עונש .

מעלת היופי בשרה

שאלה. בהמשך רש"י כתב "ובת כ' כבת ז' ליופי", צ"ע מה המעלה שמשבחים אותה על יופי.

תשובה. עיין מגילה ט"ו ע"א .

כוונת רבינו דאין זה קושיא דכן מצינו בגמ' מגילה טו, א תנו רבנן: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה רחב ואביגיל ואסתר, וא"כ מצינו ששבחו אותן בגלל יופיין, ובע"כ שעצם הדבר אי"ז קושיא שהרי חזינן שזה מעלה אצל מלך ועוד. אמנם נראה דהשבח של יופי כאן הוא היופי הפנימי, וראה מה שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק פרשת תצוה) וזת"ד: והענין כמו שאמרנו כמה פעמים שיוסף שמדתו צדיק יסוד עולם נקרא יפה תואר ויפה מראה והיינו שיש לו גוף מהודר יפה ונקי מפגם זה וכל מה שנזכר ב"מ פ"ד א' בשופריה דרבי יוחנן ואמר אנא אשתיירי משפירי ירושלים אין המכוון על יופי הגוף רק שהיה להם גוף נקי וטהור מפגם זה שהפוגם מכוער ונקרא כושי. וכן אמרו שם על רבי יוחנן שהיה מזרעא דיוסף עכ"ד.

מדוע יצחק לא מוזכר בהספידה של אמו

[כג, ב] וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:

שאלה. ויבוא אברהם לספוד לשרה ומדוע יצחק לא הספידה ג"כ. ולא מצינו כלל שהשתתף בלוייתה.

תשובה. היה עולה תמימה ולא נטמא .

שצריך לעמוד בדרשה

[כג, ג] וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר:

שאלה. ברבינו בחיי (כאן עה"פ) כתב ויקם אברהם וידבר אל בני חת כתב ולמדנו הכתוב דרך ארץ כי המדבר ברבים צריך לעמוד, וא"כ האם זה הלכה שהדורש ברבים צריך לעמוד ולא לשבת.

תשובה. ראוי לעשות.

קנינו של אברהם אבינו בא"י

[כג, ד] גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי:

שאלה. ברש"י שם, גר ותושב אנכי עמכם, מדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה (לעיל יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת, וצ"ע הרי עדיין לא ניתן לזרעו א"כ איך מצד תושב יוכל ליטול זאת כבר עכשיו.

תשובה. אם לא תתנו, הרי שלם עוון האמורי ויתן לי מיד.

אין מתמקחים בצרכי המת

[כג, טז] וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר:

שאלה. בספר חסידים (סימן תשלז) כתב וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת (בראשית כ"ג ט"ז) ולא אמר לו אברהם תן בפחות להראות שאין פוחתין בכבוד המת ואין מצמצמין בצרכיו, כשמת מוטל אין מאחרין אותו. האם באמת למדין מכאן שגם אם חברא קדישא דורשת מחיר מופרז אין מתמקחין על כך.

תשובה. ישראל אסור להם לרמות.

מי שאשתו מתה האם שרוי בלא ברכה

[כד, א] וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:

שאלה. וה' ברך את אברהם בכל, בגמ' (יבמות סב, ב) איתא שהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה וכו' וא"כ אחר ששרה מתה איך שייך לומר שנתברך בכל, ופסוק זה הרי אחר שמתה שרה.

תשובה. היה לו עוד אשה.

זקנה קודם ימי אברהם אבינו

שאלה. הנה במדרש ואברהם זקן עד אברהם לא היה זקנה, וקשה שהרי מוזכר כבר מקודם (בראשית יט ד') אצל אנשי לוט מנער ועד זקן.

תשובה. לא היה ניכר סימני זקנה.

אברהם זקן ויושב בישיבה

שאלה. ואברהם זקן – ובגמ' [יומא כ"ח ב'] א"ר חמא ב"ר חנינא, מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם, אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן, וצ"ע מדוע לא הוזכר כבר שקודם היה ישיבת שם ועבר.

תשובה. מדבר על אבותינו.

שבועת אברהם לאליעזר מדוע?

[כד, ב-ג] וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלוֹקי הַשָּׁמַיִם וֵאלוֹקי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:

שאלה. מדוע אברהם אבינו היה צריך להשביע את אליעזר שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני, הרי א"א לקדש אשה בע"כ של המשלח.

תשובה. חשש שירמה ויביא בתו (או אחרת) ויאמר שהביאה ממשפחתו1.

מדוע אברהם לא הלך בעצמו לחפש אשה לבנו?

שאלה. האם כשהקב"ה ציוה לאברהם לך לך מארצך וכו' נאסר עליו לחזור לחרן או שלא, דאם לא כן, מדוע אברהם לא הלך בעצמו ולחפש אשה לבנו וצ"ע.

תשובה. נכון.

אליעזר למד תורה אעפ"י שהיה עבד

שאלה. בגמ' יומא (כ"ח ב') על הפסוק המושל בכל אשר לו וגו' - א"ר אלעזר, המושל בכל אשר לו - שמושל בתורת רבו, מלמד שאליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, ולכאו' למד אצל אברהם שג"כ היה זקן ויושב בישיבה, וצ"ע הא איתא בכתובות (כ"ח ע"א) אסור לאדם שילמד את עבדו תורה.

תשובה. כשר היה

השליחות לקידושין בקידושי יצחק

[כד, ד] כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:

שאלה. מדוע אברהם אבינו עשה את אליעזר שליח לקידושין, ולא אמר לו שרק ימצא את האשה ויביא אותה קודם הקידושין (ובזה כלל לא היה בעיה עם שליחות עבד לקידושין).

תשובה. שחררו

האם אברהם ידע מי בת זוגו של יצחק

שאלה. הנה מפסוק זה 'כי אל ארצי ואל מולדתי, ולקחת אשה לבני', נראה שלא ידע אברהם מי היא, וצ"ע דבסוף פר' וירא כ' רש"י (כב, כ) עה"פ אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם הנה ילדה מלכה גם הוא וגו', כ' שם שנתבשר אברהם על לידת רבקה, שהיא הנועדה להיות זיווגו, וא"כ למה לא שלח את אליעזר להדיא לבקש את רבקה, וגם מכל הפרשה משמע שאליעזר לא ידע מי היא המיועדת להיות אשתו, וכמבואר ששאל שלא כהוגן.

תשובה. רמזו לו אבל הוא לא הבין עד שנתברר.

אכילת גמלים משדות זרים האם נחשב כגזל

[כד, י] וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו.

שאלה. מגמלי אדוניו פרש"י זמומין היו מפני הגזל, צ"ע אם היו אוכלים זה היה מזיק ולא גדר של גזל.

תשובה. זה גזל שנהנה.

אליעזר האם ג"כ היה ממונו של יצחק

[כד, לו] וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:

שאלה. בפסוק ויתן לו כל אשר לו. כ' רש"י שטר מתנה הראה להם, שנתן כל ממונו ליצחק. יש לשאול אם השטר כבר חל א"כ מדוע בהמשך הפסו' [כד לד] אמר להם אליעזר, עבד אברהם אנוכי, הרי כבר היה עבדו של יצחק. ובאמת מצד שני בסוף פרשה זו כתוב [כד סה] ויאמר העבד הוא אדוני וגו', והיינו שבאמת אמר אליעזר שהוא עבד של יצחק, וא"כ ממנ"פ יש כאן סתירה.

תשובה. כל ממונו אבל לא העבד, ואדוני הכוונה בן אדוני ליורשו.

הערות

1. כמו שהביא המשנ"ב (נ"א, י"ט) שהאר"י ז"ל היה נותן צדקה כשאמר "ואתה מושל בכל". וכן הביא עוד (צ"ב, ל"ו) שבאיזה קהלות קדושות ניתקן המנהג ליתן צדקה כשמגיע להפסוק והעושר וכו' ואתה מושל בכל.

2. ובנו הגראי"ש שליט"א אמר לי, שהיה נותן לעני מראש, ומתנה עמו כנ"ל, והיה נוהג לעשות כן מידי ראש חודש עבור כל החודש. וכן הדריכו רבינו לפני חתונתו להרגיל עצמו בכך. ולפעמים [כנראה כשלא היה עני מצוי לפניו] היה מניח מראש את המטבע הגדולה בקופת בית הכנסת. ואפשר שהקדים בדווקא ליתן לעני ולא החזיק המטבע אצלו, כדי שלא יעמוד בחשש בל תאחר כיון דקיימי עניים, שאף שבשו"ע (יו"ד רנ"ז, ג') כתוב שכשמפרש מתחילה שמפריש על דעת שיתן על יד על יד, מועיל התנאי שלא יעבור בבל תאחר, מיהו הטור שם הביא בזה מחלוקת ראשונים. עוד יתכן שכשהיה מייחד מטבע היה מתנה שלא יחול שם צדקה עד שיבא ליד עני, כמו שמביא רבינו בדרך אמונה (מתנו"ע ח', ח') שכך יעץ החזו"א לעשות כדי שלא לעבור בבל תאחר. ומ"מ יהיה בזה חידוש גדול שבכה"ג יקיים את הענין ליתן צדקה, שהרי עדיין לא חל על זה שם צדקה. ולכן העדיף ליתנו לעני קודם.

3. כמו שכתב הבאר היטב (נ"א, ז') לתת ב' פרוטות לגבאי וא' לקופה, והוזכר בכמה מן הפוסקים. ועי' בספר כף החיים (או"ח נ"א, מ"ד) ובספר בן איש חי (שנה א' פר' ויגש) שכתב כיו"ב, ושהוא ע"פ הסוד.

4. לפי שהגרע"א (שו"ת קמא סי' קנ"ט) נסתפק בדבר, וצידד שאין לעשות מעשה קנין לפני שבת כדי שיחול בשבת, אף שבשבת אינו עושה שום מעשה בידים, אולם החזו"א הכריע שמותר לעשות כן, [עי' שונה הלכות (ש"ו, י"ב) בשם החזו"א (דמאי ט', י"ב), ועי' עוד בקה"י (נדרים סי' כ"ו)]. ולפי המסופר בתחילה התנה רבינו בסתם, ולא חישב את דעת הגרעק"א בתנאו, והתנה שיהא כן בכל יום ויום כשאומר פסוק "ואתה מושל בכל", והעירו לו מדברי הגרעק"א שאוסר בכה"ג לעשות בחול שיחול הקנין בשבת, ומאז פסק לומר בשבת פסוק זה של ואתה מושל בכל, עד שנשלם שיעורו של אותו מטבע. ולאחר מכן החל להוסיף בתנאו שאם ההלכה כדעת רעק"א לא תחול הצדקה על המטבע בשבת.

5. כן נשאל רבינו ע"י יבדל"ח רשכבה"ג רבינו מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו שליט"א לפי המבואר בשו"ע (או"ח ס"ג, ו') שהקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו וכו', ואיסור זה אף כשמפסיק מלקרוא כדמוכח מסוגיית הגמ' (יומא י"ט ב') ומבואר בראשונים שמדמים מלאכה לרמיזה, ולפי זה יש לדון בעניים הבאים באמצע קריאת שמע ואם לא יתנו להם ילכו, מהו ליתן להם אי הוי כמלאכה ואסור או לא. והשיבו רבינו: די"ל שאין זו מלאכה, אך יש לפטור משום עוסק במצוה, [ומרן החזו"א זצ"ל הורה לי שחייב לקום מפני ת"ח אפילו בפסוק ראשון], ולמעשה צ"ע. וחזר רבינו הגר"ד ושאל שיש לתלות הדבר במחלוקת הראשונים, אי עוסק במצוה פטור מן המצוה גם כשלא תתבטל המצוה הראשונה. וע"ז השיבו רבינו דבביאור הלכה (ל"ח, ד"ה אם צריך) מבואר דקיי"ל שפטור מן המצוה גם כשלא תתבטל הראשונה, אא"כ אין במצוה השניה שום טירחא. ועוד שאל רבינו הגר"ד למה שדן הפמ"ג אם העוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא, ולכך יש לדון לענין פרשה שניה ואפילו פרשה ראשונה לכמה ראשונים היא מדרבנן חוץ מפסוק ראשון. וע"ז השיבו רבינו: מסוגיית הגמ' (סוכה כ"ו א') לענין ההולכין לדבר מצוה שפטורין מן הסוכה, אטו ההולך להקביל פני רבו ברגל מצ"ע דאורייתא הוא. [שיח דבר א' רכ"ט וכו'].

6. ראה בקריינא דאגרתא (אגרת תנב) שכתב, בודאי ענין גדול וקדוש הוא ליתן מעשר כספים, ובלעדי זה כמעט שא"א לקיים מצות צדקה כדין, וזכותה גדול מאד מלבד אכילת פירות בעוה"ז. אמנם אין זה חיוב גמור כצדקה וכיו"ב, ולכך השיב רבינו שיכול ליתן מעשר כספים מדמי שביעית, אף שאין פוסקים מהם צדקה לעניים כמש"כ הרמב"ם (שו"י ו', י'), ומשום שצדקה הוא חיוב גמור לכך אסור לפרעו מדמי שביעית, משא"כ מעשר כספים אף שהוא ענין גדול מ"מ אינו חיוב, לכך רשאי להפרישו מדמי שביעית.

8. נשאל רבינו על מה שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית כח, כב) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, מה באה לרבות תיבת וכל. והשיב רבינו שי"ל שהכוונה שגם מבניו יתן מעשר, ונתן את שבט לוי, כמבואר במדרש רבה (פרשה ע', ז') הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, עיי"ש החשבון. [ראה בטעמא דקרא פר' ויצא].

9. ראה מש"כ רבינו בדרך אמונה (מתנו"ע ז', כ"ז) שיש דעות אם יכול לעשות ממעשר כספים שאר מצוות, דיש מחמירין שמעות מעשר כספים הוו רק לעניים, אא"כ התנה מתחילה שיוכל ליתן לשאר מצוות, ולכך טוב שיתנה כן מתחילה, ואם לא התנה מהנכון להחמיר ליתן רק לעניים, ומקורו לזה מספר אהבת חסד להחפץ חיים (ח"ב פי"ח). ועיי"ש עוד. ובספר קריינא דאגרתא (אגרת תנג) כתב שמי שיש לו תנאי קודם שהתחיל לנהוג מעשר, שיהא יכול לתתו לכל דבר מצוה שירצה, כל ענין של קידוש שם שמים נחשב ודאי בכלל מצוה, עיי"ש עוד. ולענין ליתן ממעשר כספים להדפסת ספר, הביא רבינו (שם ציון ההלכה אות ס') בשם החזו"א שאסר אפילו כשהמחבר עני, אא"כ הוא ספר שכל העולם צריכין לו, דאז אמרינן דהכל עניים הם אצל ספר תורה ורשאי. ומ"מ אם המחבר עני ומתפרנס ממכירת ספריו יש להתיר אפילו בסתם ספר. וראה מש"כ רבינו (ביאור ההלכה מתנו"ע ז', ה'). היה רבינו אומר בשם החזו"א שאפשר ליתן מכסף המעשר, מחצה לקרובים ומחצה לשאר עניים, כמו שמצינו לענין פאה (פאה ח', ו') היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה. וכתב כן רבינו בדרך אמונה (מתנו"ע ז', ק"ד) שכן ראוי לנהוג, אם לא שקרוביו נזקקין ביותר. וראה מה שציין שם רבינו בציון ההלכה (אות רמ"ז). וראה גם באגרות ורשימות קה"י (ח"א סי' כ"ה) שדן בענין זה, ומ"מ העיר שאם התחייב ליתן לקרובו, ובשעה שהתחייב לא פי' שיתן ממעות מעשר, בכה"ג לא יוכל לפרוע מה שחייב כבר ממעות מעשר, שאינו יכול לפרוע חובו ממעות מעשר כספים.

9. והביא רבינו מקור לכך מדברי התוספתא (מע"ש ה', י"ד) "כל העוסקין במצות, פיהם פתוח בתפלה לפני המקום, שנא' (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך וגו'". והיה מראה דברי ההג' מיי' (סוף ספר זרעים אות ל') שכתב לענין מצות הפרשת חלה שתתפלל האשה בשעה שהמצוה בידה ומקיימת אותה כהלכותיה. וראה גם בספר חפץ חיים עה"ת (פרשת כי תבא) שכתב, העיקר וכו' ולבקש אחרי קיום המצוה, כמו שאנו אומרים תפילות הרחמן אחרי שקיימנו מצות ברכת המזון.

10. שכן הוא פשטות לשון הגמ' (ב"ב ח' ב') מצא מעות בשוק לא יתנם לתוך כיסו אלא נותן לתוך ארנקי של צדקה וכו', וכן פסק הרמב"ם (מתנו"ע ט', ט') והשו"ע (יו"ד רנ"ז, א'), הרי שאת מעות הצדקה נותנים בתוך ארנקי, ואת מעותיו נותן בתוך כיסו. [אף שהיה מקום לפרש דכיסו היינו ארנק המעות שלו, ולאו דווקא כיס המחובר לבגד. ועי' בגמ' כתובות ס"ז א'. וראה ספר נזר החיים מתנו"ע סופ"ט].