רחל אמנו

תולדותיו

התורה מספרת שיעקב עבד ארבע־עשרה שנה כדי לשאת את רחל, ושהיא נפטרה בדרך, בשובם לארץ, בלידת בנימין. יעקב קבר אותה בצד הדרך ולא במערת המכפלה, והציב מצבה על קברה.

רש״י (בראשית מח, ז) מביא את דברי המדרש שיעקב קבר אותה שם כדי שתהיה לעזרה לבניה כשיעברו בדרך ההיא בגלותם, וכך מתפרש הפסוק בירמיהו: ״רחל מבכה על בניה… ושבו בנים לגבולם״ (ירמיהו לא, יד–טז). מכאן נעשה קברה למקום תפילה לדורות.

יום פטירתה מקובל במסורת כי״א בחשון, ובשבוע שלו – סמוך לפרשת ויצא או וישלח – באים רבבות להתפלל בקבר רחל.

מנהגי ההילולא של רחל אמנו

רבים עולים לקבר רחל ומתפללים על הבנים, על זיווג ועל לידה; יש אומרים בו תהילים ומדליקים נר.

מה נוהגים ביום ההילולא של רחל אמנו?

״הילולא״ פירושה חגיגה. לפי מסורת המקובלים, יום הפטירה של צדיק הוא יום שבו נגלה עיקר עבודתו בעולם, ולכן מציינים אותו בלימוד, בתפילה ובשמחה של מצווה – לא באבל. אלה המנהגים הנפוצים:

• נר לעילוי נשמתו – מדליקים נר נשמה ואומרים ״לעילוי נשמת…״ לפני הלימוד או התפילה.
• לימוד מתורתו – לומדים דף, פרק או מאמר מספריו, ואם אין – משניות, שאותיותיהן אותיות ״נשמה״.
• תהילים – יש האומרים פרקי תהילים, ובמיוחד את מזמור קיט לפי אותיות שמו.
• צדקה – נותנים צדקה לעילוי נשמתו, ויש הנוהגים לתת למוסדות תורה שנקראים על שמו.
• עלייה לציון – מי שיכול עולה לקברו להתפלל. מתפללים לה׳ בלבד; הצדיק אינו מתווך, אלא מתפללים במקום שזכותו גדולה.
• סעודת הילולא – בקהילות רבות, ובעיקר בקהילות המזרח, עורכים סעודה עם שירה וסיפורים על הצדיק.

אלה מנהגים ודרכים להתקרב, לא הבטחות. מה שמשנה הוא הלב – ללמוד ממידותיו של הצדיק וללכת בדרכיו. עוד מנהגים ותפילות במדור הסגולות.