ויקרא ט, יג

וְיָת עֲלָתָא אַמְטִיאוּ לֵהּ לְאֵבָרָהָא וְיָת רֵישָׁא וְאַסֵק עַל מַדְבְּחָא

וְיַת עֲלָתָא אַקְרִיבוּ יָתָהּ לְפִסְגָהָא וְיַת רֵישָׁא וְאַסֵיק עַל מַדְבְּחָא

ויקטר על המזבח - שם אותם על המזבח ובבא אש [של] מעלה, נקטר.

לנתחיה ואת הראש. הראש קודם לנתחים כדאיתא חולין דכ״ז אלא בשביל שהנתחים רבים כתיבי קודם. וי״ל עוד דכאן נשתנה גם בזה משום דבאמת לא היה הקטרה בשעת הנחה על המזבח שהרי לא היה עוד אש עד בסוף מש״ה לא היה נ״מ במה שהיה מניח את הראש קודם לענין הקטרה. ע״כ הניח תחלה האברים. ולמד זה ממה שצוה ה׳ להעלות אברי החטאת קודם לעולה כמש״כ לעיל. היינו ג״כ מזה הטעם באשר לא היה מכ״מ ההקטרה של החטאת קודם לעולה עד שבא האש והוקטר הכל. ולהיפך מתחלה כשנפל האש מן השמים נשרפו העליונים תחלה מש״ה היה הראש מלמעלה: