ויקרא ח, כ

וְיָת דִכְרָא פַּלֵג לְאֶבְרוֹהִי וְאַסֵק מֹשֶׁה יָת רֵישָׁא וְיָת אֶבְרַיָא וְיָת תַּרְבָּא

וְיַת דִיכְרָא פַּסִיג לְפַסְגוֹי וְאַסֵיק משֶׁה יַת רֵישָׁא וְיַת פַּתְגוֹיָא וְיַת תַּרְבָּא

ואת האיל נתח לנתחיו אין נתוח אלא לאחר הפשט אבל קצר בהפשטה בכאן שכבר צוה בזה בפרשת העולה (ויקרא א׳:ו׳) ואמר ויקטר משה את הראש ואת הנתחים בזמן ההקטרה והוא אחר "ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים" וזהו שאמר "ויקטר משה את כל האיל" כי הכל הקטיר כאחת אחר הרחיצה אלא שהפרידם ללמד שאין הנתחים טעונין רחיצה:

ויקטר משה את הראש וגו׳. ואח״כ כתיב ואת הקרב וגו׳ ויקטר משה את כל האיל וגו׳ מבואר שהיו שתי הקטרות. וכן איתא להלן במעשה דשמיני ט׳ י״ג כתיב ואת העולה וגו׳ ויקטר על המזבח ואח״כ כתיב ואת הקרב וגו׳ ויקטר על העלה המזבחה. מבואר דתחלה הקטיר את העולה ואח״כ הקטיר הקרב וכרעים על הבשר. אבל בצווי דפ׳ תצוה כתיב ואת האיל תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על נתחיו ועל ראשו והקטרת. מבואר הצווי שיהיה הקטרה ביחד הנתחים וקרבו וכרעיו. וכן היה במשנה דתמיד וביומא פ״ב דהיו הכהנים מוליכים הנתחים יחד עם הקרב וכרעים. והנראה דאפשר להקטיר בשני אופנים ותלוי בזה אם היו הבעלים עוסקים בנתוח שכשר בזר. וכן ברחיצת קרב וכרעים שכשר ג״כ בזר כמובן מלשון המקרא א׳ ט׳ וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן וגו׳. ומש״ה יותר טוב שבעלים יתעסקו בעצמן כל האפשר כמו בשחיטה וא״כ א״א שתהיה הקטרה ביחד דהבעלי׳ לא יעשו הקרב והכרעים נקיים כרגע והאיך אפשר שיהיו עד כה הנתחים מונחים לבטלה ואין זה כבוד העולה. ע״כ מצוה להקטיר הנתחים תחלה ואח״כ להקטיר הקרב וכרעים אבל כשהכהנים עושים הכל ונותנים להרבה כהנים וגומרים מלאכתם כאחת אז מקטירים יחד. מעתה בפ׳ המלואים דאהרן היה הבעלים והוא היה עוסק בעצמו בכל מה שהיה יכול מש״ה עשה שתי הקטרות וכן ביום השמיני עשה אהרן בעצמו הכל כאשר יבואר שם. מש״ה היו שתי הקטרות. אבל לפי הצווי היה אפשר לצוות לרחוץ דמה דכתיב ושחטת היינו בשליחות למסור למי לשחוט וכן בנתוח ורחיצה מש״ה היה אפשר לעשות הקטרה אחת. וכן קבעו חז״ל משנתם לדורות. דהרבה כהנים היו עוסקים בכ״ז. אבל מעיקר הדין אפשר שהבעלים יעסקו ברחיצה ואז יהיו שתי הקטרות: