ויקרא ח, כא

וְיָת גַוָא וְיָת כְּרָעַיָא חַלִיל בְּמַיָא וְאַסֵק מֹשֶׁה יָת כָּל דִכְרָא לְמַדְבְּחָא עֲלָתָא הוּא לְאִתְקַבָּלָא בְרַעִוָא קוּרְבָּנָא הוּא קֳדָם יְיָ כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת מֹשֶׁה

וְיַת בְּנֵי גַּוָוא וְיַת רִיגְלָאָה חֲלִיל בְּמוֹי וְאַסֵיק משֶׁה יַת כָּל דִיכְרָא לְמַדְבְּחָא עֲלָתָא הוּא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קָרְבָּנָא הוּא קֳדָם יְיָ הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה

ויקטר משה את כל האיל. אע״ג שעתה לא היה אלא קרב וכרעים מכ״מ אחר שהעלו אלו היה מהפך בצינורא בכל האיל. משא״כ להלן ביום השמיני לא היה הקטרה באש עד שיצא האש מן השמים וההקטרה דכתיב שם אינו אלא הנחה על העצים מש״ה לא כתיב בהקטרה שניה אלא את הקרב וכרעים על העולה:

כאשר צוה וגו׳. היינו כדברינו דאע״ג דבצווי היה ראוי להיות הקטרה אחת אבל הקבלה היה שאפשר לעשות שתי הקטרות: