ויקרא ז, לה

דָא רְבוּת אַהֲרֹן וּרְבוּת בְּנוֹהִי מִקוּרְבָּנַיָא דַיְיָ בְּיוֹמָא דְקָרֵב יָתְהוֹן לְשַׁמָשָׁא קֳדָם יְיָ

דָא רְבוּתָא דְאַהֲרן וּרְבוּתָא דִבְנוֹי עַל כָּל אֲחוּהוֹן לֵיוָאֵי דְיֵיכְלוּן מִקוּרְבָּנַיָא דַיְיָ בְּיוֹמָא דִיְקָרְבוּן יַתְהוֹן לְשַׁמָשָׁא קֳדָם יְיָ

זאת. זאת שכר משחת אהרן או משחת בניו נגידות:

זאת משחת אהרן [ומשחת] בניו - שכר משחת אהרן ובניו כמו שנאמר בצו את אהרן: עור העולה, בשר חטאת ואשם, לחמי תודה, וחזה ושוק של שלמים, והנותרת מן המנחה.

זאת משחת שכר משחתם שיהיו נמשחים לעבודתו. ד״א לשון גדולה כמו למשחה בהם.

זאת משחת. גדולת וכמש״כ רש״י יחזקאל כ״ד י״ד ממשח לשון גודל כמו אנשי מדות גברי דמשחן עכ״ל אלא דלשון מדות אינו אלא גודל בקומה. ולשון משיחה משמעו גדול בכל מעלה. והיינו דאי׳ בירושלמי יומא פ״א אשר יוצק על ראשו שמן המשחה רבי א׳ בנוי בכח בחכמה כו׳ פי׳ שמן המשחה משמעו שהוא מגדל בכל פרט. וכענין דכתיב בדוד שמואל א׳ ט״ז וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח ה׳ אל דוד מהיום ההוא ומעלה:

מאשי ה׳. מיירי בבשר קדשי קדשים כדכתיב וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש. ואי׳ בקידושין דנ״ב ב׳ מה אש לאכילה כך קדק״ד לאכילה וזה גדולה ומעלה נפלאה לאהרן ולבניו באותו יום. ולולי גדולתם היה בשר קדק״ד נשרפין. ובהני לא שייך לשון אשר צוה ה׳ לתת להם שהרי אין בעלי קרבן נותנים מאומה: