ויקרא ו, ח

והרים ממנו. מהמחבר, שיהא עשרון שלם בבת אחת בשעת קמיצה:

בקמצו. שלא יעשה מדה לקומץ:

מסלת המנחה ומשמנה. מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה:

המנחה. שלא תהא מעורבת באחרת:

ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר. שמלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו ולפי שלא פרש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא (ב, א. ג), הצרך לשנות פרשה זו, לכלול כל המנחות כמשפטן:

וְיַפְרֵשׁ מִנֵהּ בְּקֻמְצֵהּ מִסֻלְתָּא דְמִנְחָתָא וּמִמִשְׁחַהּ וְיָת כָּל לְבוּנְתָּא דִי עַל מִנְחָתָא וְיַסֵק לְמַדְבְּחָא לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא אַדְכַּרְתָּא קֳדָם יְיָ

וְיַפְרֵישׁ מִנֵיהּ בְּקוּמְצֵיהּ מִן סְמִידָא דְמִנְחָתָא וּמִן טוֹבָא עַל כָּל לְבוֹנְתָּא דְעַל מִנְחָתָא וְיַסֵיק לְמַדְבְּחָא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא שְׁבַח אִדְכַּרְתָּהּ קֳדָם יְיָ

והרים ממנו מן המנחה. כתב לשון זכר גבי נקבה דוגמא כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קדש, ועוד הרבה.

והרים ממנו בקמצו. כבר ביארו חז״ל שבא לבאר פי׳ מלא קמצו שלא נימא ע״י מדה של מלא קמצו מש״ה כתיב כאן בקמצו ממש:

ת פירוש שלא יעשה כלי שמחזיק קומץ וימדוד בו והוכחתו מדכתיב בקמצו ולא כתיב מלא קמצו:

א דאם לא כן ומשמנה למה לי הא כבר כתב בפרשת ויקרא שכל הסולת היא מעורבת עם השמן וכיון שקומץ מסלת ודאי גם השמן בכלל ויהיה וא"ו ומשמנה וא"ו הביאור כאלו אמר ובאיזה מקום הוא קומץ ומשמנה שיש בו רוב השמן:

ב כדכתיב והרים ממנו בקמצו ואחר כך כתיב ואת כל הלבונה משמע שאין הלבונה בכלל הקמיצה: