ויקרא ו, טו

המשיח תחתיו מבניו. המשיח מבניו תחתיו:

כליל תקטר. אין נקמצת להיות שיריה נאכלין אלא כלה כליל, וכן כל מנחת כהן של נדבה כליל תהיה:

וְכַהֲנָא דִמְרַבָּא תְחוֹתוֹהִי מִבְּנוֹהִי יַעְבֵּד יָתַהּ קְיָם עָלָם קֳדָם יְיָ גְמִיר תִּתַּסָק

וְכַהֲנָא רַבָּא דְמִתְרַבֵּי בְּמִשְׁחָא וּבְרַם תְּחוֹתוֹי מִבְּנוֹי יְקוּמוּן לְכַהֲנִין אִיהוּ יַעֲבֵיד יָתָהּ קְיַים עֲלָם קֳדָם יְיָ גְמִירָא תִּתְסַדֵר וְתִיתְסַק

כליל. כמו כלה כליל תהיה לשם:

והכהן וגו׳. תחתיו מבניו – בפרק התכלת (מנחות נא.) דרשו שבא לכהן גדול שמת ועדין לא מנו אחר תחתיו שבנו של מת יביאנה במקומו, והוא אמרו תחתיו מבניו. ודרשו מ״ם של מבניו לדרשא אחרת, דתניא שם: ״בניו״ – אלו כהנים הדיוטים, או אינו אלא כהנים גדולים? כשהוא אומר ״והכהן המשיח תחתיו מבניו״ – הרי כהן גדול אמור, מה אני מקים ״בניו״? בהדיוטים. ומסיק שם בגמרא דמאמרו ״מבניו״ דורש כן.

ובהוריות פרק ג׳ (הוריות יא.) אמרו עוד: כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה מנלן? דכתיב ״והכהן המשיח תחתיו מבניו״, נימא קרא ״והכהן מתחתיו מבניו״, מאי ״המשיח״ וכו׳, עד כאן. וקשה, והלא צריך לומר ״המשיח״ ללמד על בניו האמורים בתחלה שהם הדיוטות כמאמר התנא בפרק התכלת. ויש לומר שללמד על בניו האמורים בתחלה שהם הדיוטות שפיר נשמע, הגם שלא היה אומר ״המשיח״, כי שני כתובים בכהן אחד למה לי? אלא ודאי ש״בניו״ דרישא בהדיוטים, ״בניו״ דסיפא בגדולים, ולא היה צריך לומר ״המשיח״ אלא לדרשא למשוח כהן גדול בן כהן גדול.

ועדין קשה בכתוב למה אמר תחתיו מבניו שהיה צריך לומר ״מבניו תחתיו״. ואולי שיכון להסמיך בניו ל״יעשה אותה״ לכון דרשת פרק התכלת (מנחות כז:) שאם מת כהן גדול ועדין לא מנו אחר במקומו – בנו יביא במקומו. וזה שעור הכתוב: ״והכהן המשיח תחתיו יעשה״, ואם עדין לא נתמנה – מבניו של מת יעשה אותה. ואם היה אומר הכתוב ״הכהן המשיח מבניו תחתיו״, אז תהיה הכונה שאין חיוב על בנו להביא אלא אם יהיה תחתיו, שכן משמע דוקא תחתיו, פרוש שנתמנה או שהוא ראוי לעמד תחתיו. ומאמרו ״מבניו יעשה״ משמע כל יורש יביא. ולרבי שמעון שחולק וסובר שאם לא מנו אחר תחתיו באה משל צבור, אמר ״תחתיו מבניו״ לסמך ״מבניו״ ל״יעשה״, לומר כי אין ראוי לשום אדם אחר לכנס תחת הכהן זולת בנו. אחר שפרשתי זה מצאתי שכן דרשוה בתורת כהנים למבין משמעות הבריתות על נכון.

נ לכך פירש רש"י כן ושינה הקרא לפי שמצינו לפרש המשיח תחתיו המשיחות יהיו תחתיו או מצינו לפרש המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה קרבן כלומר הבן יעשה קרבן לכך פירש רש"י כן ושינה הקרא כדי שיהא תחתיו דבוק עם מבניו ולא עם המשיח שתחתיו, לא יאמר אלא על איש במקום איש. ועיין בקיצור מזרחי ומהר"ר נתן (ספר אמרי שפר) וגור אריה ודברי דוד כל אחד יש לו בזה דרך בפני עצמו:

ס לאפוקי שלא תפרש כליל כל המנחות ופירושו כל המנחות תקטיר הקומץ ופירוש כליל כולה נשרפת וכן כל מנחת כהן של נדבה כלומר לא שמנחת כהן מתחלפת ממנחת כהן משיח לכך הוסיף וכן וכו' שגם היא כליל והוסיף של נדבה שלולא זה משמע וכן מנחת כהן שהיא חובה דומיא דשל כהן המשיח אבל נדבה לא קא משמע לן ששתיהם כליל:

ע הוכחת רש"י מדכתיב וכל מנחת כהן וגו':