ויקרא ה, ו

וְיַיְתִי יָת אַשְׁמֵהּ קֳדָם יְיָ עַל חוֹבְתֵהּ דִי חָב נְקוּבְתָא מִן עָנָא אִמְרָתָא אוֹ צְפִירַת עִזִין לְחַטָאתָא וִיכַפֵּר עֲלוֹהִי כַהֲנָא מֵחוֹבְתֵהּ

וְיַיְתִי יַת קָרְבַּן אַשְׁמֵיהּ לִקְדָם יְיָ מְטוֹל חוֹבְתֵיהּ דְחַב נוּקְבָא מִן עָנָא אִימַרְתָּא אוֹ צְפִירְתָּא דְעִיזֵי לְחַטָאתָא וִיכַפֵּר עֲלוֹי כַּהֲנָא מִן חוֹבָתֵיהּ

והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה וגו'. פרשה זו קראוה רז"ל קרבן עולה ויורד. ופירוש אשמו לקרבנו ולא היה אשם כי אם חטאת, כמו שאמר כשבה או שעירת עזים לחטאת, ונקרא הקרבן בלשון אשם מפני שהאשם סבת הקרבן, כשם שהכתוב קורא לחכמה לב מפני שהלב סבת החכמה כי המחשבה והחכמה בלב.

ודע כי מה שקראו החכמים הקרבנות הללו קרבן עולה ויורד, מפני שאם היה עשיר בשעת חטאו ואח"כ העני מביא קרבן עני, חזר ונתעשר מביא קרבן עשיר, ולכך קראוהו קרבן עולה ויורד. קרבן עשיר כשבה או שעירה לחטאת, קרבן עני תורים ובני יונה, קרבן דלי דלים עשירית האיפה. וקבלו ז"ל כי דמי הכבשה או השעירה שהוא קרבן עשיר הוא שני שקלים כענין שכתוב באיל (ויקרא ה) בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם, ומעוט שקלים שנים, ויש לו להביא קרבן שיהיו דמיו שני שקלים לפחות, ושני שקלים הללו הן עשרה שקלים ערביים, וקרבן הדל שהוא תורים ובני יונה דמיו עשירית של דמי הבהמה, וקרבן דלי דלים שהוא עשירית האיפה דמיו עשירית של דמי תורים ובני יונה, וזהו שתמצא עשירת האפה חסר יו"ד רומז על שעורי שלשה קרבנות הללו.

והביא את אשמו אינו טעון נסכים אבל טעון הוא סמיכה.

על חטאתו אשר חטא. אריכות לשון הוא. ונראה דמשום דבהני ג׳ חטאים יש קודם להשגגה עון במזיד שהביא אח״כ לידי עון חמור בשוגג היינו שבה״ע כבר חטא באם לוא יגיד. טומאת מו״ק כבר חטא באזהרת ובנבלתם לא תגעו ואיתא בר״ה דף ט״ז חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו. ופשוט דה״ה בכל שעה שהגיע ליכנס לבהמ״ק או לאכול קדשים כמו בזמן רגלים. ושבועת בטוי כבר חטא במה שנשבע דאפילו נדרים אסור כש״כ שבועות. והקרבן שמביא על השגגה מכפר גם על המזיד שקדם לו. שהרי אפילו על עשה בעלמא החטאת מכפר כדאיתא בזבחים ד״ז א׳ מכש״כ על אותו דבר שמביא לידי קרבן. וא״כ יש להתודות גם את הזדון הקודם וזהו משמעות המקרא הקודם והתודה אשר חטא עליה. גם את הזדון שגרם להוסיף ולחטוא בשוגג באיסור חמור. ופי׳ המקרא הזה והביא את אשמו לה׳. מה שאשם לה׳ במזיד ג״כ מתכפר על חטאתו בשוגג אשר חטא. ועי׳ מש״כ בס׳ במדבר ה׳ ז׳ גבי קרבן גזל הגר:

כשבה. עיין מש״כ לעיל א׳ י׳ שמשמעותו גדולה דאע״ג דהיא בת שנתה מכ״מ רשאי להביא קרבן מהודר שיהא גדולה כמו שהיה מלפנים כמש״כ לעיל בשם המדרש וכמו שהקדים הכתוב כשבה לשעירת עזים כמו בעולה ושלמים ולא כמו בחטאת קבוע. ה״נ אפשר להיות גדולה ומהודרת: