ויקרא ה, כו

וִיכַפֵּר עֲלוֹהִי כַהֲנָא קֳדָם יְיָ וְיִשְׁתְּבֵק לֵהּ עַל חֲדָא מִכֹּל דִי יַעְבֵּד לְמֵיחַב בַהּ

וִיכַפֵּר עֲלוֹי כַּהֲנָא קֳדָם יְיָ וְיִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ עַל חֲדָא מִכּל דְיַעֲבֵיד לְאִתְחַיֵיב בָּהּ

לאשמה בה. שם מהבנין הקל תחת שם הפועל:

לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה. שלימא סדרא דפרשת ויקרא

מכל אשר יעשה לאשמה בה. ולעיל כתיב לחטוא בהנה. וגם כל המקרא כאן מיותר. ובא ללמדנו דיש אופן שמביא על שבועה זו הרבה קרבנות. והוא מתחלק לכמה ואז מיקרי לחטוא בהנה. ויש אופן שאינו מתחלק ואז מיקרי לאשמה בה. ונתבאר במשנה שבועות פ״ה ובת״כ האופנים בזה. וכתיב כאן לאשמה בה. למעט פחות מש״פ כדתניא בת״כ ובירושלמי קידושין פ״א ה״א. ללמדנו דבזה האופן דנשבע לכמה אנשים וקרבן א׳ על כולם וס״ד דא״כ תלוי בכפירה שאם כפר על ש״פ בין כולן חייב קרבן מש״ה כתיב לאשמה בה אם חייב לשלם. וזה אינו אלא בשוה פרוטה לכל תובע: