ויקרא ד, ו

את פני פרכת הקדש. כנגד מקום קדשתה, מכון כנגד בין הבדים, ולא היו נוגעים דמים בפרכת, ואם נגעו נגעו:

וְיִטְבּוֹל כַּהֲנָא יָת אֶצְבְּעֵהּ בִּדְמָא וְיַדִי מִן דְמָא שְׁבַע זִמְנִין קֳדָם יְיָ קֳדָם פָּרוּכְתָּא דְקוּדְשָׁא

וִיטַמַשׁ כַּהֲנָא יַת אִצְבְּעֵיהּ בְּאַדְמָא וְיַדֵי מִן אַדְמָא שְׁבַע זִמְנִין קֳדָם יְיָ קְבֵיל פַּרְגוֹדָא דְקוּדְשָׁא

וְיִצְבּוֹעַ כַּהֲנָא אֶצְבָּעֵיהּ מִן אִידְמָא וִיֲדֵי שׁוּבְעָא זִמְנִין:

וטבל הכהן. הוא המשיח בעצמו. וטעם שבע פעמים תמצאנו בפרשת וירא בלק ובעבור גודל מעלת הכהן הגדול יזה מדם חטאתו על פרכת הקדש ועל קרנות מזבח הקטרת וכל הפר חוץ מהחלבים ישרוף בחוץ כי איננה עולה:

את פני פרכת הקדש. וגבי חטאת הקהל כתיב: את פני הפרכת ולא כתיב הקדש, לומר לך דבשביל חטא כהן משיח לא נסתלקה שכינה, אבל בצבור חוטאין נסתלקה שכינה.

וטבל, והזה. על כל הזיה טבילה.

אצבעו. נאמר כאן אצבעו ונאמר להלן אצבעו מה אצבעו האמור להלן הימנית המיומנת שבימין אף כאן כו'.

שבע פעמים. שיהא מונה שבע פעמים ולא אחת ושבע כדרך שמונה ביום הכפורים.

שבע פעמים. כמה עניני הקב״ה הולכים בשביעיות: שצ״ם חנכ״ל, שבעה ימים, שבעה רקיעים, שבעה ארצות, שבעה מדברות, שביעי בימים, ובחדשים, ובשנים, ובשמטות ויובלים, ובעולמים, שבע נרות, שבע מזבחות דבלעם, שבעה כבשי עולה, ועוד הרבה.

וטבל הכהן את אצבעו בדם. כ״ז מיותר והוי למיכתב והזה מן הדם באצבעו כמו דכתיב ביוה״כ ט״ז י״ד. אלא מכאן דרשו בספרא על כל הזיה טבילה. והוי כמו דכתיב וטבל הכהן את אצבעו בדם שבע פעמים והזה מן הדם שבע פעמים:

פרכת הקדש. מבואר בת״כ שהוא כנגד אמצעות הפרכת מבחוץ שכנגד ארון הקודש מבפנים והיינו משום שהוראת כה״ג בא מכח הארון שאינו אלא עפ״י דמוי מילתא למילתא. ולא בדרך פלפול כמש״כ בפ׳ תצוה ור״פ פקודי. וזהו כחו של כה״ג דכתיב ביה ולהורת את ב״י. וכמש״כ בס׳ דברים י״ז ט׳ ובכ״מ מש״ה באה הכפרה במקום הקלקול:

נ דאם לא כן הקודש למה לי אלא שאין הזיה כשירה בכל רוחב הפרוכת רק במקום שהוא נגד בין בדי ארון הקודש:

ס מדלא כתיב על פרוכת משמע אף אם לא יגע: