ויקרא ד, לא

כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים. כאימורי עז האמורים בשלמים:

וְיָת כָּל תַּרְבַּהּ יֶעְדֵי כְּמָא דִי מִתַּעְדָא תְרַב מֵעַל נִכְסַת קוּדְשַׁיָא וְיַסֵק כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ וִיכַפֵּר עֲלוֹהִי כַּהֲנָא וְיִשְׁתְּבֵק לֵהּ

וְיַת כָּל תַּרְבֵּיהּ יַעֲדֵי הֵיכְמָא דְאִיתְעָדָא תְּרֵיב מֵעִלַוֵי נִכְסַת קוּדְשַׁיָא וְיִסַק כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ וִיכַפֵּר עֲלוֹי כַּהֲנָא וְיִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ

והקטיר הכהן המזבחה. לא נאמר כאן ריח ניחוח רק בקרבן לפי שהקב"ה מקפיד יותר על הגדולים כשהן חוטאין:

הוסר ב' כאשר הוסר חלב. ומעת הוסר התמיד לומר שמעת הוסר התמיד הוסר כל חלב שבזכותו נשתלח ברכה בכל:

וכפר עליו הכהן. כאן לא כתיב מחטאתו כמו בכבש ובכ״מ. היינו משום שקיבל עליו דליכסוף נפשי׳ והמתביש על עונותיו מוחלין לו על כל עונותיו (מרפא לשון עמוד העבודה):