ויקרא כז, יט

ואם גאל יגאל. המקדיש אתו, יוסיף חמש על הקצבה הזאת:

וְאִם מִפְרַק יִפְרוֹק יָת חַקְלָא דְאַקְדֵשׁ יָתֵהּ וְיוֹסֵף חוֹמֶשׁ כְּסַף פֻּרְסָנֵהּ עֲלוֹהִי וִיקוּם לֵהּ

וְאִין מִפְרוֹק יִפְרוֹק יַת חַקְלָא דֵין דְאַקְדֵישׁ יָתֵיהּ וְיוֹסִיף חוֹמֶשׁ כְּסַף עֲלוֹיֵיהּ עֲלוֹי וִיקוּם לֵיהּ

וְאִין מִיפְרַק יִפְרוֹק יַת חַקְלָא דֵּין דְּמַקְדִישׁ יָתֵיהּ וְיָסַף חוֹמֶשׁ סִלְעִין דִּכְסַף עִילַוֵּיהּ עֲלוֹי וְיֶהֱוֵי לֵיהּ:

וי״ו ואם גאול יגאל, כפ״א רפה בלשון ישמעאל והוא דבק בטעם הפסוקים שהם למעלה כי הערך עיקר אם יגאל השדה ואם לא יגאל:

וקם לו. לשון הקמה הוא במעלה. והוא דאותו שדה שנקראת לשעה הקדש אע״ג שנגאלה שם הקודש עליה לענין שאם גדל בה תבואה ראוי לעשות החטים למכרם בשביל קדושת הגוף למנחות והרי היא בהקמתה אלא שהיא שלו והיינו וקם לו. משא״כ בית: