ויקרא כז, כ

ואם לא יגאל את השדה. המקדיש:

ואם מכר. הגזבר:

את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. לשוב ליד המקדיש:

וְאִם לָא יִפְרוֹק יָת חַקְלָא וְאִם זַבִּין יָת חַקְלָא לִגְבַר אָחֳרָן לָּא יִתְפָּרַק עוֹד

וְאִין לָא יִפְרוֹק יַת חַקְלָא וְאִין זַבִּין יַת חַקְלָא לִגְבַר חוֹרַן לָא יִתְפְּרֵק תּוּב

ואם מכר. טעמו או מכר, ולא יוכל בעל שדה אחוזה שיגאלנו בעבור שמכרו לה׳:

ואם מכר - הגזבר לאיש אחר - לא יוכלו בעליה לפדותה עוד, אלא מתחלקת לכהנים ביובל לכהנים של אותו משמר.

ואם מכר את השדה לאיש אחר או אם מכר מצינו הרבה ווי״ן במקום או.

ואם מכר וגו׳. הגזבר. הכי תניא בת״כ והובא בגמ׳. מכ״מ אין מקרא יוצא מ״פ ג״כ דהבעלים יש לו זכות באותו שדה ליגאל בזה הסך קודם לכל אדם. וא״כ יכול למכור זכותו במה יש לו דביני ביני לאחר. וה״ז דומה להא דאי׳ בבכורות די״א בפטר חמור לר״י דס״ל דאסור בהנאה לפני פדיון מכ״מ יכול לקדש בו אשה בהך דביני וביני. מה דשוה החמור יותר משה ה״נ אם השדה שוה יותר מסלע ופונדיון לשנה ה״ז זכותו דבעלים ומוכר לאחר. וזה נקרא מכירה כמו שמצינו ברות דמה שגאל בועז גאולת טוב מיקרי קנין כמו שקנה מטוב מה שראוי לו תחלה:

לא יגאל עוד. לפי הפשט פירושו שאם המקדיש גאלה מיד הקונה לא מיקרי גאולה שתהי׳ נשאר בידו ביובל. וכ״כ התוספות ערכין דכ״ו א׳ ד״ה אילימא. דהכי עיקר משמעות הכתוב. אלא שהרמב״ם פסק דבאמת אם גאלה בעלים אינה יוצאה ביובל לכהנים. וכך היה הנוס׳ במשנה דכ״ה גאלה אחר או אחד מהקרובים וגאלה מידו אינה יוצאה לכהנים ביובל. ובאמת מבואר הכי בגמ׳ דף כ״ו א׳ אילימא ביובל ראשון אמאי אינה נגאלת שדה אחוזה נמי הויא. וברור דמיירי בבעלים שקנו מן הקונה מהקדש [והתוס׳ נדחקו ביותר עפ״י הנוסחא שהיה לפניהם במשנה]. וטעמו ש״ד יבואר במקרא הסמוך. וא״כ אינו מובן לשון לא יגאל עוד לפי הפשט כ״א עפ״י פי׳ הסוגי׳ דשם. אבל מכ״מ נראה שאינו יוצא מ״פ דמיירי בקונה מן ההקדש ובעלים כמשמעו. אבל לא לענין שאם גאלה ברצון הקונה תהא יוצאת לכהנים ביובל. אלא לענין שאין בידו לגאלה בע״כ של הקונה ואין זה כדין המוכר שדה אחוזה שגואל בע״כ אבל אם הקדישה ונמכרה מן הגזבר לאחר אין גואל בע״כ של הקונה:

ו פירוש שהוא המוכר ולא המקדיש הנזכר למעלה:

ז פירוש ביובל: