ויקרא כז, יד

וּגְבַר אֲרֵי יַקְדֵשׁ יָת בֵּיתֵהּ קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ וְיִפְרְסִנֵהּ כַּהֲנָא בֵּין טַב וּבֵין בִּישׁ כְּמָא דִי יִפְרוֹס יָתֵהּ כַּהֲנָא כֵּן יְקוּם

וּגְבַר אַרוּם יִקְדַשׁ יַת בֵּיתֵיהּ קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ וְיַעֲלִינֵיהּ כַּהֲנָא בֵּין טַב לְבֵין בִּישׁ הֵיכְמָא דְמַעֲלֵי כַּהֲנָא הֵיכְדִין יְקוּם

קוּדְשָׁא לִשְׁמָא דַּיְיָ וִיסַדֵּר כַּהֲנָא הֵיךְ מַה דִּי סְדַר יָתֵיהּ:

כן יקום. כמו יעמוד:

קדש לה׳. צריך לומר בשעת הקדשו קודש לה׳. וכדמוכח בנדרים ד״י לענין קרבן לה׳. ומש״ה תקנו כינוים בקדשי בה״ב כדי שלא יאמרו לה׳ קודש. הרי דמחויב לומר זה הלשון:

כן יקום. בבית ובשדה כתיב לשון יקום. משא״כ בבהמה טמאה כתיב כן יהיה משום דמשמעות קימה משמע במעלה כמו ויקם שדה עפרון ופירשו בב״ר שנתעלתה וה״נ קמה אותו בית או שדה במעלה זו שהיה עליה שם קודש. משא״כ בהמה בע״מ דבזויה מילתא להקרא בשם קודש כדאי׳ במס׳ תמורה ד״ז מש״ה ראוי להסתיר שם קודש ולא תקום במעלה זו אפילו קודם שנגאלה. וע׳ להלן י״ט: