ויקרא כז, יג

ואם גאל יגאלנה. בבעלים החמיר הכתוב להוסיף חמש, וכן במקדיש בית וכן במקדיש את השדה וכן בפדיון מעשר שני הבעלים מוסיפין חמש, ולא שאר כל אדם:

וְאִם מִפְרַק יִפְרְקֻנֵהּ וְיוֹסֵף חֻמְשֵׁה עַל פֻּרְסָנֵהּ

וְאִם מִפְרוֹק יִפְרְקִינֵיהּ וְיוֹסֵף חוֹמֶשׁ דְמֵיהּ עַל עַלוֹיֵיהּ

וְיוֹסֵף חוּמְשֵׁיהּ דָּמוֹ עַל עִילַוֵּיהּ:

ויסף חמישתו שיהא הוא וחומשו חמשה, וכן בבית ובשדה אחוזה, ובמעשר שני. והטעם כשהבעל הקדיש מורה היתר לעצמו ומזלזל הענין ואומר הרי הכל משלי די אם אתן כך. לפיכך אמרה תורה שיוסיף חומש על האומד. אבל בהקדש שלא מצינו שאם הקדיש מטלטלין שהצריך הכתוב להוסיף חומש אם בא לפדותו ולפי שלא הקפיד הכתוב על דמיהן אמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל.

ואם גאל יגאלנה. לא פי׳ הכתוב אם המקדיש יגאלנה משום דלשון גאולה משמעו מי שהי׳ תחלה שלו. אלא שנתפסה ליד הקדש ועתה גואל אותה. משא״כ אחר שמחלל ההקדש נקרא קונה להלן כ׳ וכ״ז וע׳ להלן ט״ו: