ויקרא כו, ב

אני ה'. נאמן לשלם שכר:

יָת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי תִטְרוּן וּלְבֵית מַקְדְשִׁי תְּהוֹן דָחֲלִין אֲנָא יְיָ

יַת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי תִטְרוּן וּלְבֵית מוּקְדְשִׁי תְּהוֹן אָזְלִין בִּדְחַלְתִּי אֲנָא יְיָ

ומקדשי תיראו. שיבא למקדש שלש רגלים ויתכן להיות טעם לא תעשו לכם אלילים בעבור שאמר עבדי הם ואחר שהם עבדי יעבדו אותי לבדי ולא אחרים:

ופסל. ידוע:

ומצבה. לפסל:

משכית. שם כמו מרבית וטעמו אבן מצויירת מגזרת עברו משכיות לבב שכיות החמד׳:

לא תתנו בארצכם. זה משפט עבודת כוכבים במרקוליס:

כי אני ה׳ אלהיכם. לי תשתחוו. ובתרגום ירושלמי כן.

את שבתותי תשמרו. שנות השמיטה:

ומקדשי תיראו. שנת היובל. כי כן כתוב קדש תהיה לכם ולפי דעתי שהזכיר את שבתותי מטעם ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני ולא בעבור שהזכיר להשתחוות עליה והטעם שתבואו בכל שבת להשתחות לפני ולא על אבן משכית רק מקדשי והנה הזכיר היום הנבחר כי הוא נבחר לעבודת השם כאשר פירשתי וגם הזכיר המקום הנבחר:

וטעם אני ה׳. ששבתי מכל מלאכה בשבת וכבודי דר במקדש על כן הזכיר מלת תיראו:

את שבתותי תשמורו. אף בימי השעבוד אף על פי שהמנוחה בהם זכר לחירות:

ומקדשי תיראו. המקומות המקודשים בגלות והם בתי כנסיות ובתי מדרשות אף על פי שחרב בית המקדש כאמרו ואהי להם למקדש מעט ואמרו ז"ל (מגילה כט, א) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות:

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. אתקש מקדש לשמירת שבת לו' לך מה שמירת שבת לעולם שנא' אות היא לעולם אף מורה מקדש לעולם שאף בחורבנו אסור ליכנס בו:

את שבתותי תשמרו סמך לע"א ששקול שבת כנגד ע"א וסמיך לו את מקדשי תיראו שאין בנין בה"מ דוחה שבת:

את שבתותי תשמרו הרי שכתב שמירה אחר השבת שמור את יום השבת הרי שמירה לפניו שצריך שמירה בין מלפניו בין מלאחריו והוא תוספת מחול על הקודש:

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. דרשו רז"ל בתורת כהנים הזהיר הכתוב על כל המצות. וכתב הרמב"ן ז"ל כי פירוש המדרש הזה שבא הכתוב להזהיר על העבד הנמכר לעו"ג על ע"ז ושבת וגם מורא המקדש שיבא שם ברגלים ויירא ממנו, והוא הדין לכל המצות אבל הזכיר אלה שהן אבות ללמד על כלן. ויש גורסים הזהיר כאן, ואם הגרסא כך רמזו שכל המצות בכלל שבת והמקדש, והמשכיל יבין, עכ"ל. ובאור דבריו כי השבת והמקדש זכור ושמור, וידוע כי כל המצות שהן מצות עשה ומצות לא תעשה בכללם, וזה מבואר.

אני ה'. הנותן שכר בקיומו או המעניש העובר עליהם. וכל מקום שנאמר אני ה' הוא לחומר המצוה לגודל השכר או לגודל העונש, ולכך סיימה פרשה זו אני ה' בשתי מצות הללו, שהרי המלך שהוא מצוה לעבדו ואומר לו בגזרה עשה כך וכך ואח"כ מוסיף על אותה מצוה ואומר אני הוא המלך המצוה, הנה הדבור הזה לחזק מצותו בא, וכל הפושע בה מתחייב בנפשו והמקיימה יש לו שכר גדול. וכן אמרו במדרש תנחומא בפרשת בראשית צא ולמד מתן שכרן של מצות, כשאמר פרעה ליוסף אני פרעה כמה גדלו ונתן לו שכר שנאמר (בראשית מ״א:מ״ב) ויסר פרעה את טבעתו וגו', הקב"ה שאמר על כל מצוה ומצוה אני ה' על אחת כמה וכמה, ללמדך שאין קצבה למתן שכרם עד כאן. ענין המדרש הזה כי יש בכל מצוה ומצוה שהזכיר בה אני ה' שכר עצום ועקב רב, וקל וחומר מבשר ודם, ולכך הזהיר שלמה ע"ה על האדם שישמור כל מצוה שהקב"ה מזכיר בה לשון אני שהוא דבורו של מלך, הוא שאמר (קהלת ח׳:ב׳) אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים.

את שבתתי תשמרו מתורגם בתרגום ירושלמי בענין שנות שמיטה שכן הם נקראו שבת.

ומקדשי תיראו שנת היובל קדש תהיה לכם כך נדרש בתנחומא. שלימא סדרא דפרשת בהר

את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו. שלא תמכר עצמך לגוי, שהוא יצוה לך לעשות מלאכה בשבת:

ומקדשי תיראו. קדושתי תיראו ולא תמכר עצמך לגוי שתחלל שם שמים שיעשה תועבות וחלול השם, וגם עבד מש[י]ם עבדים לעבד(ו) ע"ז, וכן הוא אומר: תחללו את שם קדשי באמר להם וגו':

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' כל מקום שנאמר אני ה' לחומר המצוה לשכר גדול או לעונש גדול ולפי ששתי מצות אלו חמורות אמר בהם אני ה' שהמלך שמצוה לעבדו ואומר לו עשה כך אני המלך המצוה הוא לחוזק הצווי לעונש גדול או לשכר גדול וכן במדרש צא ולמד מתן שכרן של מצות כשאמר פרעה אני פרעה כמה גדלו ונתן לו שכר שנאמר ויסר פרעה את טבעתו הקב"ה שאמר על כל מצוה אני ה' ע"א כ"ו ללמדך שאין קצבה למתן שכרה פירוש שכל המצוה שאמר בה אני ה' יש בה שכר עצום ולזה הזהיר שלמה ע"ה שנשמור כל מצוה שהזכיר בה אני ה' שהוא דבור המלך זהו שאמר אני פי מלך שמור:

את שבתתי תשמרו וגו׳. צריך לדעת למה חזר הכתוב וצוה כאן על השבת. ונראה שנתכון להסמיך מצות שבת למצוה שלפניה, דכתיב ״לא תעשו לכם אלילים״ וגו׳, לומר כשם שעבודה זרה שקולה ככל התורה, גם מצות שבת שקולה ככל התורה כלה.

גם עוד יכון לומר על השמטות, שהם נקראים שבתות, דכתיב (ויקרא כה:ב) ״שבת לה׳״, שמזהיר עליהם לשמרם.

וסמך לאזהרה זו אמרו ומקדשי תיראו, על דרך אמרם זכרונם לברכה (אבות פ״ה) לא נחרב הבית אלא בשביל שלא שמרו מצות שביעית, וכן אמר הכתוב (ויקרא כו:לד) ״אז תרצה הארץ את שבתותיה״, והוא עצמו אמרו את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו שלא תסבבו להחריבו כשלא תקימו מצות השבתות. ויש לך לדעת כי הגם שה׳ משליך חמתו על ביתו ונחלתו לחללה לכפרת עון, כאמרם זכרונם לברכה (מדרש תהלים עט) בפסוק ״מזמור לאסף״, עם כל זה על הכל יביא ה׳ במשפט כל המסבב בחטאו את הדבר הרע הזה ביום המשפט הנורא כשיעמד בעל הבית המקדש ויתבע האיש המגרש. ומה גם למה שאמר הנביא (הושע יא) ״לא אבוא בעיר״, ודרשו זכרונם לברכה (זוהר ח״א א:) נשבע הקדוש ברוך הוא כו׳, אנה יוליך את חרפתו ומה מענה בלשונו ומה גמול יעריכנו. והוא מה שרמז הכתוב כאן באמרו ״ומקדשי תיראו״ כי ענשו גדול, וישער מזה ענש השמיטה לשמרה.

חסלת פרשת בהר סיני

את שבתתי תשמורו. אפילו נמכר לעובד כוככים ובכלל שבתתי יו״ט ג״כ כמש״כ בס׳ שמות ל״א י״ג. ואסור לעשות אפילו מלאכת אוכל נפש בשביל האדון דדוקא לכם מותר כידוע:

ומקדשי תיראו. כל המקודש לישראל ולגבוה יהא נזהר מלבזות כמו ששומע תמיד בפה העובדי כוכבים. וה״ה כל ישראל שנטמע בין העובדי כוכבים עליו להיות נזהר ביותר באלו. וכ״כ הספורנו דעיקר מקראות הללו מיירי בעת שישראל משועבדים לעובדי כוכבים: