ויקרא כה, לה

והחזקת בו. אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד למה זה דומה, למשאוי שעל החמור, עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אותו:

גר ותושב. אף אם הוא גר או תושב, ואיזהו תושב, כל שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, ואוכל נבלות:

וַאֲרֵי יִתְמַסְכַּן אָחוּךְ וּתְמוּט יְדֵהּ עִמָךְ וְתַתְקַף בֵּהּ דַיַר וְתוֹתָב וִיחֵי עִמָךְ

וַאֲרוּם יִתְמַסְכַּן אָחוּךְ וּתְמוּט יְדֵיהּ עִמָךְ וְתַתְקִיף בֵּיהּ וּתְהַנְיֵיהּ יִדוֹר וְתוֹתָב וְיִתְפַּרְנֵס עִמָךְ

וטעם וחי אחיך עמך שיחיה עמך והיא מצות עשה להחיותו שממנה נצטוינו על פקוח נפש במצות עשה ומכאן אמרו (תו"כ פרשה ה ג) וחי אחיך עמך זו דרש בן פוטירי שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים אם שותה הוא מגיע לישוב ואם שניהם שותים שניהם מתים דרש בן פוטירי מוטב ישתו שניהם וימותו ולא יראה אחד במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ולמד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך וחזר ואמר (ויקרא כ״ה:ל״ו) וחי אחיך עמך לחזק ולהזהיר ומדרשו (ב"מ סב) אהדר ליה רבית דליחיי עמך צוה בהחזרת רבית קצוצה כענין שאמר בגזל (ויקרא ה׳:כ״ג) והשיב את הגזילה אשר גזל ואונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא כ״ה:ל״ה) עשה "גר ותושב וחי עמך" הכל מן המצוה ידור ויתותב ויחי עמך אבל על דעת רבותינו בגמרא (ב"מ עא) והחזקת בו ובגר ותושב וחי כל אחד מהם עמך:

ומטה ידו. מגזרת לא ימוט והמ״ם שרש וכמוהו אם אמרתי מטה רגלי:

אחיך. ישראל:

עמך. שאתה חייב לנמצא עמך שאתה רואה:

והחזקת בו. הפך ומטה ידו שלא יפול:

גר ותושב. ואם הוא מארצך או גר ותושב

וחי. כמו יחיה:

והחזקת בו. להקימו:

והחזקת בו יכול אפילו מפסידו לתרבות רעה ת״ל וחי עמך.

ומטה ידו. שאינו יכול להשיג מה שהוא צריך, ומדרש לפי שיד מקבל מתנה מלמטה ויד הנותן מלמעלה, שיך לומר בעני: ומטה:

והחזקת בו. על ידי מתנה או על ידי הלואה אבל לא בריבית, כדמפרש ואזיל:

וחי (אחיך) עמך. עשאו הכתוב טפל לך, שחייך קודמין לחיי חברך:

וכי ימוך אחיך וגו׳. פרשה זו תעיר האדם על רוח ה׳ אחינו אשר שכן בתוכנו, ואמר ״כי ימוך אחיך״ שהוא רוח החיים אשר נטע בתוכנו לחיותנו, אם ראה האדם כי לא האיר בתורה ולא במצוות כי אין עני כי אם מן התורה והמצוות, ומטה ידו והחשיך אורו והודו, עמך פרוש לצד היותו עמך הוא שנתמוטט שזולתך היה אורו מאיר מסוף העולם ועד סופו, ותמצא שיבקש ה׳ להחזיר לו הרוח כאשר נתנה, כאמרו (קהלת יב:ז) ״והרוח תשוב״ וגו׳ ואמרו זכרונם לברכה (שבת קנב:) ״תנה לו כמו שנתנה לך״, ויצו ה׳ והחזקת בו פרוש, שיתחזק לשוב בתשובה להשיבו למכונו, כי אין לך דבר המעמיד לרוח החיוני במקום גבוה כתשובה.

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. דע כי אמרו יודעי נסתרות לה׳ (קב הישר פרק לב) כי יש בחינת נפשות שה׳ מביאם באדם בסוד העבור לסבות ידועות, יש שבאים להתגורר עם האדם בעשותו איזה מצוה כדי להשתתף במעשה וזוכה בזה, ויש שבאה ומתישבת לסבות מפלאות אשר הפליא ה׳ בתקון הנפשות, וכנגד שניהם אמר גר ותושב וחי עמך כנגד שתי הנפשות הבאים שלא מדעתו כשהוא מתחזק לשוב בתשובה, ויזהר עוד שלא יחשיך אור רוחו והגרים אתו, והוא אמרו אל תקח מאתו מה שיש בו, ובמה, בנשך ובמרבית כאשר אבאר בסמוך, ויראת מאלהיך פרוש כי מאורו (מחלב) [מחצב] הנפשות הטהורות השיב לו פקדונו, ומבקש עוד וחי אחיך עמך שיחזיר הנפש בתוספות חיות באמצעות עבודת הקדש אשר צוהו ה׳, והגם שאמרו תנה לו כמו שנתנה לך, זה צד ההסתפקות, או לפי מה שפרשתי בספרי חפץ ה׳ (שבת קנב.) כי כשיתנה לה׳ כמו שנתנה לו בזה היא מתעלית ומוסיפה חיים ואור עליון ועין שם.

וכי ימוך אחיך ומטה ידו וגו׳ גר ותושב וגו׳. המקרא מפרש שני אופני מטות. אם מטה ידו. היינו שיש לו נכסים ואחוזת שדה בא״י אלא שאין כחו יפה לזרוע. וידו כ״פ משמעו כחו כמש״כ בס׳ בראשית מ״ו ד׳. ועוד תנאי עמך. היינו שאתה מכירו ורגיל עמך כפרש״י להלן מ״ז. אז והחזקת בו. בהלואה. ומש״ה הקדים הכתוב דוקא מטה ידו ודוקא עמך. שאתה יודע שהוא נאמן לשלם לאחר שיראה זרע תבואה באחוזתו:

גר ותושב. אם ימוך איש שאין תקוה שישלם כמו גר ותושב שאין לו אחוזה בארץ. וה״ה אחיך כה״ג. והוי כמו דכתיב וכי ימוך אחיך גר ותושב אז וחי עמך אזהרה להחיותו ולא ימות לשחת ח״ו ומיירי בא״י שחיות הרגיל היה מן הקרקע ואחוזה בארץ. והדבר מובן שזה אינו מצוה התלויה בארץ. וה״ה בחו״ל שחיות האדם תלויה באומנות או במסחר. וזה אין נ״מ בין אחיך לגר ותושב. והנ״מ הוא בהליכות עולם של אותו עני ומך. וע״ז כתיב עוד אל וגו׳:

מ פירוש אבל לא גר ותושב דוקא דומיא דואל תונו את הגר, ואהבתם את הגר, משום דברישא דקרא כתיב וכי ימוך אחיך ותושב לאו אחיך הוא כיון שהוא אוכל נבלות אף שמקיים שבע מצות בני נח ואינו עובד עבודת אלילים:

וכי ימוך אחיך עמך ומטה ידו וגו' עד סוף הסדר. אחרי שצוה בשמיטה וביובל ובגאולת האחוזות. שהם כלם מצות לתועלת העניים וצרכם. הזהיר עתה עוד על העניים שאם ימוך אדם וירד מנכסיו ומאחוזתו ולא יהיה לו ממה שיתפרנס כי מטה ידו. רוצה לומר שירד מטה מטה בשפלותו והיה עמך בעירך שאז עניי עירך קודמין אל תטשהו ואל תעזבהו אבל החזק בו בין שיהיה ישראל או גר שנתגייר מאומה אחרת או תושב שקבל על עצמו שבע מצות בני נח עכ"פ כיון שהוא עמך אל תעזבהו אבל יחיה עמך ובעזרתך יחיה ולא ימות. ויהיה זה שתלוה לו משלך ותעשה לו צדקה מממונך. וכאשר תשה בו משאת מאומה אל תקח מאתו נשך ותרבית. וקרא הרבית נשך כי הוא נושך כנחש שבתחלה לא יורגש הזקו ואחר כך יגיע עד הלב וימית כנשך הצפעוני ויראת מאלהיך שאולי תבא אתה ובנך ובן בנך לעניות כי גלגל הוא שחוזר בעולם ולכך יהיה אחיך עמך. ואת כספך לא תתן לו בנשך אם הלוית לו מעות. ובמרבית לא תתן אכלך כלומר החטים והיין והשמן אם הלוית לו מהם כי הוא עני ולא יוכל לפרוע את הקרן כ"ש עם הרבית. אבל הענק תעניקהו ונתון תתן לו במתנה ובצדקה. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שהייתם שם. לחוצים ונדחקים ועניים מרודים. לתת לכם את ארץ כנען טובה ורחבה נחלה בלי מצרים. ולא נתתיה לכם ברבית אלא להיות לכם לאלהים. ואחרי שצוה על העני שירד מן נכסיו עד שמכר אחוזת שדהו וכרמו צוה אם ישפל ענינו ויגדל דלותו עד שיבא למכור את ביתו שהיא מדרגה שנית מהדלות. וצוה עוד אם יגדל דלותו במדרגה שלישית עד שימשכן משכונותיו בעד מעות או מאכל בהלואה צוה עוד אם יגדל דלותו יותר במדרגה רביעית עד שימכור עצמו לעבד או יגנוב ונמכר בגנבתו וצוה בו שני דברים. הא' לא תעבוד בו עבודת עבד כאלו הוא עבד מוחלט אבל כשכיר כתושב יהיה עמך כאלו השכרת איש מישראל לשרתך כימי שכיר כן תנהג בו כבוד ולא תרדהו בפרך. הב' שעד שנת היובל יעבוד עמך לא עוד ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו כלומר הנה לרוב רוב עד שנת היובל יעבוד עמך ולא יותר כי אם ישלמו השש שנים ראשונה יצא בשביעית ואם לא ישלמו יצא ביובל ואף שנרצע לומר אהבתי את אדוני עכ"פ יצא ביובל והרי אם כן ישוב לכבודו כי הוא ישוב אל משפחתו. וגם אחוזותיו שמכר יחזרו לו וזהו ואל אחוזת אבותיו ישוב. ולמה א"כ תעבוד בו כעבד עולם עבודת פרך וכלימה כ"ש שיש בזה חלול כבודי כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ולכן אין ראוי שתחזיק בו כעבדך ותגזול את עבדי. אבל יהיו עמך כשכיר כתושב ויראת מאלהיך שהוא משפיל אף מרומם ואפשר שגם אתה או איש מזרעך יהיה כן. וא"ת מי יעבוד עבודתי לכן אמר ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם מעמון ומואב וארם ופלשתים שאינם בכלל לא תחיה כל נשמה והם בכלל והיה אם שלום תענך ופתחה לך וגומר ויהיו לך למס ועבדוך מהם תקנו עבד ואמה לעולמי עולמים וגם מעבדיהם שהם ממשפחתם אשר עמכם תושבים שהולידו האדונים בארצכם שאינם בכלל אחיך הם יהיו לכם לאחוזה והתנחלתם אותם מאויביכם וגם אתם תנחילו אותם לבניכם אחריכם ובהם תעבודו אם תרצו לא באחיכם בני ישראל שאין ראוי שאיש באחיו ירדה בו בפרך בשום זמן. ובעבור שהיו גרים ותושבים הרבה בתוך בני ישראל ואולי שהם יקנו עבדים ישראלים וירדו בהם בפרך באמרם שהם לא נתחייבו במצוות כבני ישראל הוצרכה התורה להזהיר עליהם וכי תשיג יד גר ותושב עמך רוצה לומר כשיתעשר הגר והתושב בהיותו עמך וימוך אחיך בן ישראל עמו רוצה לומר בסבתו ונמכר הישראל לגר תושב עמך רוצה לומר לעיניך או לעקר משפחת גר רוצה לומר לבנו או איש ממשפחתו כי מלת עקר הוא מלשון עקרי ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהגר הוא אשר נתגייר לשם ה' אבל עקר הוא שלבו אדוק לעכו"ם שעדין עקרו קיים בו. הנה אז כיון שנמכר הישראלי לעבדו גאולה תהיה לו רוצה לומר מן הדין הוא שישתדל אחד מקרובי הישראלי לגאלו כדי להוציאו מתחת הגר ואחד מקרוביו החומלים עליו או דודו או בן דודו או משאר בשרו ויותר רחוק מזה יגאלהו והנה לא זכר אביו כי רחוק הוא שהאב יניח למכור את בנו בהיות לאל ידו לגאלו כי ירחם על בנו. או אם השיגה ידו של העבד עצמו שהרויח בדבר מה או ירש ירושה ויוכל לגאול את עצמו אז יחשב עם קונהו הגר או העקר בערך שנות היובל כמו שנזכר למעלה ולא יבא עליו בעקיפין אבל כימי שכיר יהיה עמו. ואמר כשכיר שנה בשנה להגיד שלא יאמר הקונה הימים שעברו לא היה לי ממנו תועלת או לא היה עדיין יודע לעבוד לא ישמעו לו דבר מזה. אבל כשכיר שנה יהיה עמו וכל השנים אשר ישב עמו אם מעט ואם הרבה לא ירדנו בפרך לעיניך ואתה רואה כי חרפה היא לך. ואם לא יגאלהו אדם ויצא בשנת היובל הוא ובניו אם הולידם בבית הגר. כי לי בני ישראל עבדים ולמה א"כ הגר או העקר ירדה בעבדי בפרך ואם יעמוד עברי עם הגר או העקר אולי שיצוהו לעשות אלילים ולהקים מצבה ולתת אבן משכית ולחלל את השבת ומפני זה סמך לזה איסורי עכו"ם לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו וגו' כי בלי ספק הישראלי הנמכר לגר או לעקר ע"מ כך היתה מכירתו לעשות את כל התועבות האלה ולזה אמר ג"כ את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו. שהישראלי הנמכר לגר או לעקר לא ישמור את השבת כראוי ולא ילך למקדש להשתחוות לה'. ואמר לא תעשו ולא תקימו ולא תתנו כאומר לא תהיו סבת זה ולא תניחו לעשותו בארצכם. כי אם תניחו למכור בני ישראל לגר ולעקר הרי ב"ד וישראל סבה לכל התועבות אלה ואינו מן הראוי כי אני ה' אלהיכם ואין לעבוד לזולתי וכן אמר אחר זה את שבתותי תשמורו אני ה' שבראתי את העולם בו' ימים ונחתי ביום השביעי מכל מלאכתי. ואפשר לפרש לא תעשו לכם אלילים שהכתוב מדבר כנגד זה הנמכר לגר או לעקר שבהיותו עמו לא יעשה כמעשיו בעבודת הפסילים ולא יחלל את השבת אע"פ שהגר או העקר יעשה זה ושיעלה עכ"פ למקדש שלש פעמים לחוג בשנה. ואולי אמר את שבתותי תשמורו על השמטות והיובלים שזכר למעלה שישמרו עצמם אז מעבודת הקרקעות כי עם היות עבד נרצע לגר צריך לו שאת האלהים יירא ואת מצותיו ישמור כי זה כל האדם. תם: