ויקרא כג, מב

האזרח. זה אזרח: בישראל. לרבות את הגרים:

בִּמְטַלַיָא תֵיתְבוּן שַׁבְעַת יוֹמִין כָּל יַצִיבָא בְּיִשְׂרָאֵל יֵתְבוּן בִּמְטַלַיָא

בִּמְטַלַלְתָּ דִתְרֵי דוֹפְנַיָיהָא כְּהִלְכַתְהוֹן וּתְלִיתַיָיא עַד פּוּשְׁכָא וְטוּלָהּ סַגִי מִשִׁימְשָׁהּ מִתְעַבְדָא לְטוּלָא לְשׁוּם חַגָא מִן זַיינִין דְמַרְבְּיַין מִן אַרְעָא וּתְלִישִׁין מְשַׁחֲתָהָא עַד שַׁבְעָא פּוּשְׁכֵי וַחֲלָלָא דְרוֹמָא עַשְרָא פּוּשְׁכֵי תֵּיתְבוּן בָּהּ שׁוּבְעָא יוֹמִין כָּל דְכוּרַיָא בְּיִשְרָאֵל וַאֲפִילוּ זְעִירֵי דְלָא צְרִיכִין לְאִימְהוֹן יֵתְבוּן בִּמְטָלַיָא מְבָרְכִין לְבַרְיֵיהוֹן כָּל אֵימַת דְעַיְילִין תַּמָן

אזרח זה אזרח האזרח להוציא את הנשים שלא תלמוד מחמשה עשר של חג המצות לחייבן בסוכה כמצה בישראל לרבות הגרים לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ג:מ״ב) ובת"כ (פרק יז ט) אזרח זה אזרח האזרח להוציא את הנשים כל האזרח לרבות את הגרים ועבדים משוחררים ופשוטו של מקרא על דרך הקבלה מפני שאמר הכתוב (במדבר ט יד) (תורה) חוקה אחת יהיה לכם ו לגר ולאזרח הארץ ואמר (שם טו טו) ככם כגר יהיה לפני ה' לא יצטרך להשיב ולהזכיר בכל מקום כל האזרח והגר ואמר כל האזרח בישראל כלומר כל אשר הוא מישראל מגדולם ועד קטנם שלא יהיה די באחד מבני הבית לדור בסוכה והשאר ישבו בבתים אבל כולם ישבו בסכות ויתכן שיאמר כל אשר כאזרח רענן בביתו להוציא מפרשי ימים והולכי על דרך:

כל האזרח - אפילו אותן שיש להם בתים, ישבו בסכות.

בסכות תשבו שבעת ימים כנגד ז' ענני כבוד וכנגד שבעת הימים שישראל יושבין בסוכות זוכין לז' חופות ואלו הן. ענן. עשן. נוגה. אש. להבה. כבוד שכינה. וסכת לויתן. וצוה לעשות סוכות בתחלת החורף שאם היו עושים אותן בקיץ לא הי' ניכר אלא היה נראה שעושין אותו לצל:

בסכת תשבו שבעת ימים אין לי אלא ימים לילות מנין הריני דן נאמר כאן תשבו ונאמר להלן באהל מועד תשבו מה תשבו האמור באהל מועד עשה בו הלילות כימים אף תשבו האמור כאן וכו׳ וחכמים אומרים נאמר חמשה עשר בחג המצות ונאמר חמשה עשר בחג הסוכות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן. בסכת תשבו שבעת ימים כנגד ענני הכבוד.

כל האזרח בישראל ישבו בסכת לגר אינו צריך להזהיר שהרי אין לו בית אחרת אבל האזרחים והמיושבים בישראל אעפ״י שיש להם בתים ופלטרין גדולים ישבו הם בסוכות. חג זה נקבע בזמן אסיפת גרן ויקב פן ירום לבבם על בתיהם שהם מלאים כל טוב ויאמרו ידינו עשתה לנו את כל החיל הזה ומתוך שישבו בסוכה יתנו שבח והודיה למי שנתן להם נחלה ובתים מלאים כל טוב.

כל האזרח בישראל ישבו בסכת. כלומר, אפילו האזרחים המיושבים בישראל, שיש להם בתים ופלטין גדולים, ישבו בסכות. ורבותינו דרשו: להוציא את הנשים, שלא נילף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, שנשים חיבת במצה אעפ"י שהיא מצות עשה שהזמן גרמה שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה. וכבר פירשתי ששלשת הרגלים באים בזמן שמחה, הפסח בתחלת קצור שעורים ושבועות בתחילת קציר חטים וסכות לאחר שאספו הכל ושמו הכל באוצר, ורצה הק[ב"ה] להתערב בשמחתם של ישראל שיעשו שמחתם לשם מצוה, וכשבאין לאסף בביתם מן השדות שישב שם בסוכות לשמר פירותיהם, כדכתיב: באספך מגרנך ומיקבך, ומשמע כשתאסף הבית[ה] כמו: ואין איש מאסף אותם הביתה, מסוכת הגרן והיקב תעשה סוכה לשם שמים, ומה שאמרה תורה שמצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות, וכן עבדים דגמרי לה לה מאשה, לפי שהן ברשות אחרים ויש להן בעלים, ושמא לא יתרצו להם בשעת הזמן שיוכלו לעשות המצוה בזמנה, או יצוה עליהם שום דבר שלא יהא להם פנאי ופטרם הק[ב"ה] ברחמיו, אבל מצות עשה שלא הזמן גרמה, אי אפשר שלא ימצאו מקום לקימה, ואם לא יוכל היום יוכל למחר; ומצה, שמחה והקהל שנשים חיבות, טעמא אחרינא הוא, דגבי מצה כיון שאינה יכולה לאכל חמץ שהוא בכרת, איך יאמר לה: לא תאכלי מצה, הלא הוא חייב במזונותיה, ושמחה איך יאמר לה: לא תשמחי היום, הלא הוא חיב לשמחה דאמרינן: אשה בעלה משמחה, וכיון שהמצוה עליו לא יבטלנה, וכן הקהל, עליו מוטל להקהל, דכתיב: הקהל את העם האנשים [והנשים] ולא אמר: יקהלו הנשים, וכל אלו על הבעל מוטלות. ותורה ופריה ורביה [ופדיון הבן] שפטרן הכתוב אע"פ שלא הזמן גרמה, תורה, דכתיב: והגית בו יומם ולילה, שצריכה קבע, וכיון שיש להן בעלים אינן יכולות לקבע את עצמן; פריה ורביה, אין דרך אשה שתחזר אחר פריה ורביה, אלא האיש מחזר אחר אבדתו; ופדיון הבן, מה שקנתה אשה קנה בעלה ובמה תפדנו אם לא יפדנ' הבעל, ואע"פ שיש אלמנות וגרושות לא חלק הכתוב. אבל העונשין והדינין והמיתות חייבן הכתוב. העונשין, דיאן לך אדם אכזר בעולם שיאמר לאשתו עשי דבר זה שתענשי עליו, והדינין, כי היכי דתיהוי להו חיותא, כמו שפירשו רבותינו, דאם לאו לא יהיה אדם נושא ונותן עמהן, והמיתות, כמו שפירשו רבותינו, דאם לא כל המוצאן יהרגן, אם לא יתחיבו על אחרים ואחרים עליהן. ובל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים שלא חיבן הכתוב, אעפ"י שהם לאוים, משום דלא שייך בהן בל תשחית, שהרי אין דרך להן להיות זקן, ואם יש לה כדאמרינן: זקן האשה והסריס הרי הם כזקן לכל דבריהם, הני מילי לענין נגעים, אבל לענין השחתה דין הוא שתשחיתנה בכל ענין שתוכל, בין בתער בין במספרים בין במלקט, שלא תשנה מחברותיה; בל תקיף, אם מקפה שערה, דבר שאינו נראה הוא, שהרי שער באשה ערוה, ומה בכך? וגם אין חוק לנשים שמקיפות עצמן לע"ז, אלא כולן מגדלות שער כלילי(ת), וכל שאינו בהשחתה אינו בהקפה, ובל תטמא למתים, לפי שהשנים קלות בדעתן ומקוננות על המת יותר מן האנשים, ירדה תורה לסוף דעתן שלא יוכלו להעמיד עצמן מלטמא, ועוד שלא הזהיר על הכהנים אלא לפי שהם נכנסים לעבד לפני הק[ב"ה] וצריכין להזהר מן הטומאה, ואין ישראל מוזהרים על הטומאה וכל שכן הנשים:

כל האזרח בישראל ישבו בסכות. נקט דווקא אזרח שהוא לשון תושב, לפי שבזמן אסיפת התבואה מן השדה כל אחד רוצה לילך מן השדה לתוך ביתו לישב בו ישיבה של קבע, וחששה התורה אולי על ידי ישיבת קבע ירום לבבו כי מצאה ידו כביר וישמן ויבעט על כן נאמר כל האזרח הרוצה להיות כתושב בעה"ז ולא כגר אליו צוה ה' לצאת מדירת קבע לדירת ארעי כדי שיכיר בפחיתות ערכו שאינו בעה"ז כי אם גר ולא תושב כמדייר בי דיירי ועל ידי זה לא יבטח בצל קורתו כי אם בצל שדי יתלונן, כמו שעשו ישראל בצאתם ממצרים שלא ישבו בבתים ספונין וחשובים כי אם בהיקף ז' עננים אשר כבוד ה' היה בתוכם וזהו בצל שדי ולא בצל קורות בתיהם ארזים. וז"ש כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'. כי אין לומר שמדבר בסתם סכות של הולכי דרכים דאם כן הוה ליה לומר כי בסכות ישבו בני ישראל מהו הושבתי משמע שהקב"ה בעצמו ובכבודו הושיבם בסוכות ואין זה כי אם היקף ז' עננים אשר פרש ה' ענן למסך עליהם כי על כן באו בצל שדי יתברך.

כל האזרח וגו׳. כפל המקרא להזהיר כל האזרח על ישיבת הסוכה. משום דתכלית המצוה לפי הפשט לצאת מישיבת קבע לדירת עראי כדי שישימו בעלי האסיף אל לב שמכ״מ אינם כתושבים בארץ אלא כגרים. וכמו שאמר דוד כי גרים אנחנו תושבים ככל אבותינו. ולפ״ז הייתי אומר דמצות סוכה לא ניתן אלא לבעלי קרקע בא״י ויש לו אסיף ולבו רחב עליו אבל עני הנודד א״צ למצות סוכה מש״ה חזר והזהיר כל האזרח וגו׳ ופירש הטעם ע״ז במקרא הסמוך:

ש רוצה לומר ישראל מדכתיב האזרח בה"א הידיעה לומר המיומן שבאזרחים דהיינו ישראל ואם כן למה לי בישראל אלא לרבות את הגרים כישראל: