ויקרא כג, לז

עלה ומנחה. מנחת נסכים הקרבה עם העולה:

דבר יום ביומו. חק הקצוב בחומש הפקודים:

דבר יום ביומו. הא אם עבר יומו בטל קרבנו:

אִלֵין מוֹעֲדַיָא דַיְיָ דִי תְעָרְעוּן יָתְהוֹן מְעָרְעֵי קַדִישׁ לְקָרָבָא קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ עֲלָתָא וּמִנְחָתָא נִכְסַת קוּדְשִׁין וְנִסוּכִין פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵהּ

אִילֵין זִמְנֵי סִדְרֵי מוֹעֲדַיָא דַיְיָ דִתְעַרְעוּן יַתְהוֹן מְאַרְעֵי קַדִישׁ לְקָרָבָא קוּרְבָּנָא לִשְׁמָא דַיְיָ עֲלָתָא וּמִנְחָתָא נִכְסַת קוּדְשִׁין וְנִיסוּכִין פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ

אלה מועדי ה׳. שאתם חייבים להקריב בהם אשה ופירוש כי בכולם יש בהם עולה ומנחה זבח ונסכים כי עד עתה לא הזכיר רק אשה לבדו ויתכן להיותו עולה לבדה או מנחה לבדה:

אלה מועדי אהדריה קרא בשביל עצרת שלא נאמר בו והקרבתם אשה ובא פסוק זה ואמר בשביל כל המועדים להקריב אשה לה׳ וגם על ידי שלא נאמר בשבת והקרבתם אשה אומר כאן מלבד שבתות ה'.

להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים בכולם יש עולה ומנחה זבח ונסכים וכשהזכיר זבח הרי כל הקרבנות בכלל כי כמו שזבחי שלמי צבור נאכלים לכהנים כך חטאות המועדים נאכלים לכהנים.

מועדי ה׳. אמר רבי עקיבא (תורת כהנים פסוק ל״ה): אלו ימי מועד שאסורין במלאכה, עד כאן. ונראה כי לזה גמר אומר ומלבד מתנותיכם וגו׳, כל נדריכם וגו׳, כל נדבותיכם אשר תתנו לה׳, שמשמע אפלו עולות, ואין עולות באין ביום טוב, כאמרם (ביצה יט.): לכם ולא לגבוה, אלא ודאי שאין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד.

עולה ומנחה זבח ונסכים. האי זבח אינו שלמים. כמו בכ״מ דכתיב סתם זבח שהרי בק״צ אנו עסוקים וצבור אין להם שלמים זולת בעצרת. אלא פי׳ זבח כאן היא ג״כ עולה. ונקרא ג״כ זבח בשם הכולל לכל קרבן בהמה. והא דכפל הכתוב עולה וזבח. היינו משום דשני דברים יש בעולה ההקטרה כליל על המזבח. וזה נקרא עולה. ושחיטה וזריקת דם נקרא זבח. והיינו שסמך הכתוב מנחה לעולה ונסכים לזבח דעולה ומנחה שניהם נקטרים על המזבח. וכן סמך נסכים לזבח דשניהם באופן א׳ זריקה המשתברת וכן להבדיל בחיוב ע״ז חייבין על זריקה המשתברת ופרש״י סנהדרין דס״ב ב׳ ד״ה שבר מקל. דדמי לשחיטה כו׳. והתוס׳ בע״ז דכ״ט ב׳ כתבו דמניסוך גמרי לה. הרי דשחיטה וניסוך דמי ענינה להדדי. ומה שהקדים הכתוב עולה שהוא הקטרה לזבח שהוא שחיטה וזריקה הקודמת. היינו משום דבקרבן עולה העיקר הוא ההקטרה. ומש״ה הקטרת עולה קודם לחטאת משא״כ בחטאת העיקר הוא הדם. ומש״ה דם חטאת קודם לדם עולה:

פ דקשה ליה דהרבה מנחות כתובים בפרשת ויקרא ולמה לא מפרש איזה מהן. והרא"ם פירש אי מנחה בפני עצמו היא עולה וזבח ונסכים ומנחה מיבעי ליה:

צ בפרשת פנחס ושם מפורש כל המוספים שיש יום שיש בו מוספים הרבה ויש יום שיש בו מוספים מועטים: